סג,ב

שיעור כו' וד"ל:

וכן הוא בענין התהוות השכל מלמעלה מן השכל. שנק' נקודה כאין. כמ"ש והחכמה מאין תמצא כו'. אבל אין זה שממנו נמצא החכמה ליש. שנק' אין של היש. הוא למטה מבחי' אין דיש האמתי. מטעם המובן מכל המשלים הנ"ל וד"ל. ובכ"ז יובן ענין הנ"ל. במ"ש כי אל דעות ה' כו'. ב' דעות. א' בחי' דעה עליונה. איך דקמיה כולא כלא וכאין חשוב. שזהו מיש לאין כנ"ל. דהיינו מבחי' היש האמיתי. שהוא בחי' עצמותו ומהותו ממש. ומה שנמשך הארה בעלמא להיות בבחי' סובב וממלא כלא וכאין כו'. ואמנם הגם שבחי' הארה זו נקר' אין לגבי השתלשלות העולמות דאבי"ע שנק' יש. ה"ז הענין דומה לענין נביעת המעיין לגבי הנהר כו'. או לקבלת התלמיד כשטריד למבלע ואח"כ משפיע לזולתו כנ"ל. או כמשל הגרעין והטפה כו'. שמבואר למעלה דבבחי' אין זה. יש ב' מדרגות ובחי' אין דכלא חשיב לגבי עצם המשפיע. הרי זה הגבה למעלה הרבה ממה שנעשה אח"כ אין ליש גבולי כו'. וזהו דמיון להבין למעלה בכללות ההשתלשלות שראשית שלהם הוא בחי' החכמה שמאין תמצא. דהיינו מאין ליש גבולי. שהרי מהחכמה ולמטה נמשך בבחי' השתלשלות בבחי' אורות וכלים המגבילים האור כו' עד שמתהווה בחי' גבול ממש כידוע. וא"כ הרי בחי' אין זה אין לו ערך כלל לגבי בחי' אין שלפני עצמותו שהוא מיש לאין. איך דקמיה כלא וכאין. לפי שזה הבטול דאין משום דקמיה כלא וכאין ה"ז מצד עצמות אא"ס דוקא משא"כ בחי' אין לגבי היש. מאחר שהוא בצמצום רק לפי ערך התהוות היש בלבד (ומלבד זה המה ב' הפכים:

דאין דיש הוא בבחי' בטול דכלא כו'. ואין ליש. הרי נמשך להיות בבחי' יש. ולא נק' אין רק להמקבל כו') וזהו ב' דעות הפכיים. דעה שאצל המשפיע שהוא מיש האמתי לאין. ודעה דמקבל. שהוא מאין ליש גבולי. וכתיב כי אל דעות. שסובל ב' דעות. משום דקמיה עצמותו כמו שהוא קודם שיבא לכלל ההשפעה לגמרי גם מיש לאין. מאחר שאין ערך כלל אליו:

ב' דעות הללו שוין ממש. דהיינו מפני שהמשפיע והמקבל שוין כו' וד"ל:

(כח) והנה יש ב' בחי' בטול. הא' בחי' בטול היש לאין. שזהו מצד בחי' הדעה הב' דמאין ליש. לזה שייך ענין בחי' בטול היש שנתהווה מן האין. לחזור לבחי' אין כמקדם וכמשל בטול היש דגרעין וטפה כו' וכן ביטול הנהר לגבי המעיין. שזהו בטול היש ההשגה לנקודת חכמה שנק' אין של היש כו':

והב' בחי' בטול עצמי ומקורי. דהיינו כמו בטול האין לגבי היש האמתי הנ"ל. שזה הביטול כלא באמת. מצד בחי' העצמות שאין לפניו בחי' יש כלל לומר בו בטול היש כו' וכמו תלמיד שבטל לפני רבו. מצד שכלא חשיב כל שכלו לגבי עצם חכמת רבו כנ"ל. או בטול כח הצומח פרטי שבגרעין. או כח המוליד פרטי שבטפ'. לגבי עצם כח הצומח. או לגבי עצם כח המוליד שבנפש וכה"ג. וכמו"כ בטול דאין דחכמה לגבי העצמות כו'. ואין זה נקרא בטול היש לאין מאחר שאינו ביטול עצמי אלא נעשה מחדש כי היה יש ונתבטל. אבל בטול זה דמצד העצמות הוא בטול עצמי ומקורי כמו עד"מ המתבטל בעמדו לפני מלך שמצד המלך בא לו בטול עצמי שאינו בבחי' יש כלל וכלל. משא"כ המבטל א"ע מצד החכמה שנק' כח מה עד שבטל מישותו בלבד. שאין זה רק בטול היש בלבד כו' וד"ל ובכלל הוא ההפרש בין בטול שמצד החכמה כח מה שאינו רק בטול היש בלבד לאין דחכמה. ובין בטול עצמי שלמעלה מן החכמה אלא רק מצד שבטל לפני העצמות. דקמיה עצמותו כלא וכאין. שזהו אין באמת מצד אמתת העצמות כו' וד"ל:

(כט) ובכל זה יובן ענין וילבש את מרדכי כו'. דהנה בחי' הנשמות