סד,א

יש בהן ב' מדרגות. הא' מצד שנמשכין מבחי' החכמה שמאין ליש תמצא. וכידוע בענין כי אתה אבינו. כטפה במוח האב כו'. והוא בטול היש לאין כח מה שבכל נשמה לברר ברורים כנ"ל בענין מיר' דכיא כו'. וזהו בחי' מרדכי. ומה שנקרא מרדכי היהודי היושב בשער המלך כו'. הוא בחי' יחידה שבנשמה ששרשה בבחי' העצמות ע"כ יש לה בחי' בטול עצמי שלמעלה מן החכמה. וכמו בטול הנעשה בבחי' רצון פשוט כו' כנ"ל. והנה כדי להמשיך לנשמה שנמשכת מאין ליש שבבחי' החכמה מלמעלה מעל' דהיינו מבחי' העצמות דקמיה כלא כבחי' דעה הא' כו'. אין זה בא רק לבוש מקיף לנשמה. שהוא להמשיך עליה בחי' בטול דלבוש מלכות שזהו איך דקמיה כלא. שז"ש ה' מלך גאות לבש כו'. וזהו ויקח המן את הלבוש ה"ז כי בחי' המן בקליפה הוא החוצפה שלמעל' מן החכמה כנ"ל. ולאחר הברור מגיע בבחי' התנשאות אלקית. שבא מצד העצמות דוקא. שלמעלה מבחי' אין דיש שבא בהשתלשלות כנ"ל ע"כ המן לאחר הברור דוקא מלביש למרדכי שהוא בחי' הנשמה שמאין דחכמה כו' מבחי' לבוש מלכות. שנמשך מבחי' הארה דיש האמתי וד"ל. אבל כתר מלכות הוא בעטרה שעטרה לו אמו דוקא ע"י ישראל ע"י בחי' בטול רצון דנעשה כו' ולא ע"י המן כי אין בחי' המן מגיע לשם כלל כנ"ל. לפי שבחי' כתר מלכות הוא בבחי' עצם התענוג הפשוט שבעצמותו ממש. ונקרא שעשועי המלך שמצד העצמות דוקא. שזהו למעלה גם מבחי' ההתנשאות דלבוש מלכות שאינו רק הארה בעלמא. מה דכולא קמיה כלא חשיב אבל אין זה בחי' העצמות ממש ע"כ אין בחי' התנשאות דכלא חשיב מגיע לשם כלל. רק ע"י בחינת בטול הרצון העצמי שלמעלה מן החכמה. מפני שמגיע בבחי' העצמות ממש. מצד שישראל שרשן בבחי' העצמות ממש. ע"כ בחי' כתר מלכות זה הוא ע"י ישראל דוקא (ואע"פ שהתנשאות האלקית מגיע בבחי' יש האמתי כאשר מבואר במ"א בדוגמא לזה ממ"ש רשב"י אנא סימנא בעלמא כו' וכה"ג וכמ"ש המלך המרומם כו' ומתנשא כו'. מ"מ אין בחי' התנשאות נופל רק על זולתו שהוא כלא חשיב. א"כ אין זה בחי' היש האמתי כמו שהוא רק שבא מצד שהוא יש האמתי ע"כ הוא מרומם ומתנשא מימות עולם כו' וד"ל) לפי שאין ד"ז בזלע"ז כלל. כי גם בחי' התנשאות דהמן לאחר הברור אינו מגיע לשם כלל. להיותו למעלה מבחי' לבוש מלכות. וזהו ואשר נתן כתר מלכות. ולא ע"י המן אלא כמו במ"ת דכתיב בעטרה שעטרה לו אמו דוקא שהן כנ"י בשעה שאמרו נעשה כנ"ל וד"ל:

(ל) ולהבין שרשי הדברים בבחי' לבוש מלכות וכתר מל' הנ"ל גם להבין ההפרש בין שרש התורה ושרש המצות שיש מעלה בזה מה שאין בזה כנ"ל. הנה יש להקדים תחלה מ"ש במ"ח בענין אורות המקיפים ואורות הפנימיים. דבחי' המקיפים הן כגלדי הבצלים זעג"ז והעליון מכולם משובח מכולם והתחתון גרוע. ובפנימיים הוא להפך. שהעליון גרוע ומלובש זה בזה. עד שהפנימי מכולם משובח מכולם כו'. וזהו עצמו ההפרש שאנו רואים בין כתר לחכמה בכלל. שבחי' גלגלתא הנק' כתר. מקור כל בחי' מקיפין. ובחי' ח"ס וחכמה שבכתר מקור כל אורות פנימיים. הרי בחינת חצונית הכתר שהוא עצם הגלגלתא הוא בחי' גשמית ובו שורה הרצון שבבחי' חיצונית ג"כ. כי אין לרצון טעם כלל. אבל בחי' מו"ס שבתוך הגלגלתא הוא בבחי' פנימית הכתר שהרי יש בה טוב טעם לטועמיה כו' וד"ל. וזהו ג"כ שרש ההפרש שבין תורה ומצות דהנה שרש התורה שהוא רק פי' ובאור על המצות. בבחי' ח"ע. שנק' מו"ס דא"א. שהוא פנימי' הכתר דהיינו הטעם לרצון. שהוא בחי' פנימיות. האור והחיות של הרצון. למה ירצה כך וכך דוקא. וע"כ המו"ס