סד,ב

כמוס ומכוסה בתוך הגלגלת והגלגלת מקיפה כשומר לפרי. שהשומר טפל והפרי עיקר כו'. כן הרצון עצמו שאינו רק בחי' חצונית בלא אור וחיות טעם ושכל. רק שרוצה כך. ה"ז בבחי' הגלגלת מצד עצמה שאינו רק עצם גשמי. והוא הנק' חצונית הכתר כנ"ל. אבל מו"ס שבו שהוא בחי' פנימיות הטעם לרצון הוא כמוס בגלגלת כי הוא בחינת פנימיות שבו. וא"כ לפ"ז הרי בחי' רצון העליון שבמצות. הוא בחי' הגלגלתא. חצונית הכתר. למטה במדרגה מבחי' שרש התורה דבבחי' ח"ס. שהוא פנימיות שברצון זה המלובש בגלגלתא ולפיכך אמרו דת"ת עדיף ממצות. וכמו דמוכח כמה מאמרים לזה. כמו שהתלמוד גדול. ושת"ת כנגד כולם. וכל חפצים לא ישוו בה אפי' חפצי שמים:

כל מצותיה של תורה אינם שוים אפילו לדבר א' מד"ת וכנ"ל. אך א"כ לא יובן מה שאמרו בכמה דוכתי שהמצות עדיף מת"ת כמו לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. והלומד ואינו עושה כו'. ומה שתלמוד גדול אינו אלא מפני שמביא לידי מעשה. וזיל בתר טעמא כו' כנ"ל. ובהכרח לומר שיש מעלה יתירה במצות מה שאין בתורה. והענין הוא דבאמת לא ראי זה כראי זה. דודאי יש מעלה יתירה בתורה מה שאין במצות כנ"ל. לפי שהתורה שרשה בבחי' מו"ס. משא"כ במצות ששרשן רק בחצוניות הכתר כנ"ל. אמנם יש גם מעלה יתירה במצות. שנמשכים מבחינת תרי"ג ארחין דגלגלתא חצונית הכתר. מה שאין בתורה הנמשכת מבחי' מו"ס. והיינו משום דאדרבה היא הנותנת. דמשום שבחי' הגלגלתא היא רק בבחינת חצונית בלבד. הנה זה מורה על היות שרשה למעלה בבחי' אא"ס עצמו. הוא בבחי' ומדרגה גבוה ונעלה יותר משרש המו"ס:

דהיינו ששרש ומקור דבחי' מו"ס דא"א באא"ס. הוא בבחי' ומדרגה באא"ס. למטה מבחי' ומדרגת שרש הגלגלתא. אשר ע"כ בא הארת אא"ס בבחי' מו"ס. בבחי' פנימיות דוקא. והאור הבא משם בבחי' גלגלתא בא בבחי' חצוניות יותר. מפני כלל גדול הידוע. שכל אור היותר עליון למעלה מעלה א"א לו לבא למטה כ"א בלבוש חצוני ביות' כי בבחי' פנימית לא יוכל להכיל אותו כל אור רק דוקא בדבר חצוני ביותר וכל שהוא עליון ביותר צריך לבא למטה בלבוש חצוני ביותר וכל שאיננו אור עליון כ"כ במקומו למעלה אי אפשר לו לבא למטה רק בבחי' פנימיות שיוכל בחי' פנימיות להכילו ולא בחי' חצוניות (וכמשי"ת בסמוך) וזהו ההפרש בין מו"ס לגלגלתא:

דמשום דשרש בחי' מו"ס באא"ס איננו אור עליון כ"כ כמו שרש האור דגלגלתא ע"כ בא למטה גם בבחי' פנימיות. והוא בחי' מו"ס שהוא בחי' פנימיות האור. שהרי הוא בחי' טוב טעם לרצון כו' כנ"ל אבל שרש האור דבחי' גלגלתא. להיותו בבחי' מעלה ומדרגה יתירה במקומו למעלה. ע"כ בירידת אורו לבא למטה:

א"א לו להתלבש כ"א בבחי' חצונית דוקא. והיינו בחי' עצם הגלגלת המקיף המוחין שבו הרצון שבלא טעם כו' כנ"ל:

(לא) ומזה הטעם עצמו יובן סבת ענין ההפרש שבין תורה למצות כנ"ל לפי שהתורה שרשה בבחי' מו"ס. שיכול לבא בהמשכת אורו ושפעו למטה ממנו ג"כ בבחי' פנימית. והוא ענין טעמי המצות שבבחי' חכמה ושכל. שמשתלשל ויורד מבחי' מו"ס מקור כל חכמה עד תורה הנגלית שלנו שבעשיה. שהיא ג"כ בבחי' טעם ושכל המושג בעשיה. ולא בא בלבוש חצוני כ"כ כמעשה המצות. אבל הנה שרש המצות בבחי' גלגלתא. ומפני ששרשה באור עליון ביותר שאינו רק בחצונית ע"כ גם בחי' ירידת התלבשות רצון העליון שבגלגלתא הוא בא למטה הימנו בעולמות ג"כ בבחי' חצוניות. עד שמתלבש רצון העליון במצות מעשיות בדברים גשמיים דבחי' נגה דעשייה כו'. ובזה יש יתרון מעלה למצות על התורה. מצד שרש דגלגלתא. אבל מצד בחי' התגלות האור. הרי בבחינת