סו,א

כתר. ששם שורה בחי' הארת עצמות אא"ס. בחי' סובב כו'. להיותו בחי' אור עליון וגדול ביותר במקומו בבחי' א"ס ממש. ע"כ יוכל להתפשט. למטה מטה אשר לא יוכל כל אור להגיע כ"כ למטה. וכמשל האבוקה הגדולה שמתפשטת למרחוק ביותר. הגם שהארתה שם בצמצום כנ"ל. וזהו ענין המשכת אא"ס בבחי' גלגלתא. שהוא רק רצון בחצוניות בלא טעם פנימי כו' ונמשך רצון זה עד למטה מטה. בבחי' עשיה גשמית דמעשה המצות. אשר לבחי' מו"ס אין כח זה כלל. להיותו קטן בערך באור עצמותו כמו שהוא למעלה במקומו כמשל האבוקה הקטנה כנ"ל וד"ל:

(לו) ועוד יובן ע"פ משל ב'. והוא כמו חקיקות האותיות החקוקים באבן טוב הבהיר וזך ביותר שא"א להסתכל בעין באותיות הללו החקוקים באבן טוב זה. לעוצם הבהירות שבו שמבהיק לעין. עד שלא ניכר לעין הרואה שום תמונת אותיות כלל. אך כאשר ישימו האבן הטוב הזה בשעוה. ויחתום בו בציור האותיות החקוקים בו. אז נכרים האותיות שבו בשעוה דוקא כי בשעוה שם אין אור האבן מבהיק כ"כ אדרבה חשך אורו שם ע"כ שם ניכר האותיות אבל כאשר אין האבן טוב מבהיק יכירו חקיקות אותיות שבו בהסתכלות בעצמו ומהותו בלי הצטרכות לשומו בחותם השעוה (וע"פ משל זה יובן מ"ש בריש הורמנא דמלכא גליף גליפו בט"ע פי' גליף גליפו הוא חקיקה לחקיקה. שזהו כציור אותיות חותם האבן הטוב הבהיר. בשעוה וכה"ג. והיינו מפני שבחי' אור דבחי' טהירו עלאה הוא אור בהיר ומבהיק ביותר. אשר ע"כ נק' טהירו עלאה והיינו בחינת גלוי עצמות אא"ס שקודם הצמצום דמק"פ וחלל כו'. ובחי' האותיות החקוקים בו. היינו מה ששיער בעצמו בכח. מה שעתיד להיות בפועל. בחי' מקור להשתלשלות בבחי' קו כו' כמ"ש במ"א. ומפני שא"א שיקבלו העולמות מאותיות הללו. ע"כ גליף גליפו בחקיק' אותיות הללו בהתלבשות חצוניות יותר כמ"ש באורך נראה אור כו'. מפני ששם דוקא ניכרים. מטעם המשל הנ"ל וד"ל) וא"כ הרי מובן ממשל זה. שכל אור יותר עליון. לא יוכר רק בהתלבשות שלו בחצוניות יותר וכל אור שאינו עליון כ"כ א"צ להתלבשות חיצוניות כו' כי כל דבר הגבוה גבוה ביותר לא יוכר אורו רק בריחוק מקום בהלבשה חצוניות דוקא (וכמו אור הנר שאינו מאיר רק במקום חשך ואפלה ביותר. שם יוכר אורו ביותר. אבל שרגא בטהרא מאי מהני. וכמ"ש במ"א):

(לו) ועוד יובן ענין כלל הנ"ל יותר ע"פ משל הג'. והוא מענין משלי שלמה כמ"ש וידבר שלשת אלפים משל כו'. דלכאורה זהו דבר פלא. מה עוצם שבחו של חכמת שלמה במ"ש ויחכם מכל האדם:

ברוב משלים שדבר והלא המשלים רוב ענינם:

ענינים זרים ורחוקים יוצאים מגדר השכל. ומהיכן יש להם שייכות עם עמקי החכמה כו':

וכן אמרו בשבח מעלת חכמתו של ר"מ שהיה דורש ג' מאות משלי שועלים כו'. אך הענין ידוע שאין המשלים מצד עצם ענינם חכמה גדולה. שהרי הם דברים פשוטים מאד. אלא מפני שהמשלים הן להשיג חכמות עמוקות ביותר שא"א להשיגם בהבנה כמו שהם. להיותם בתכלית העומק וההפלאה מן השכל ביותר:

אשר ע"כ צריך להיות להם בחי' לבוש זר שע"י יבאו לידי השגה (וכמו משל הנ"ל בחקיקת אותיות שבאבן טוב הבהיר. שאינם ניכרים רק בשעוה וכה"ג) וכמו שאנו רואים שכל שהשכל והחכמה עמוקה ונפלאה ביותר. לא יוכלו לעמוד על עמקו. כי עמוק עמוק הוא מי ימצאנו כו':

כ"א שימצא לו ענייני משלים:

הגם שהם דברים זרים:

אך שהן קרובים לענין הדבר שבו השכל והחכמה שיובן מזה בדרך נמשל עכ"פ. אז ע"י המשלים יוכלו לעמוד על כל עומק החכמה הנפלאה. וכל שאור החכמה