סז,ב

ומדרגה עליונה ביותר. אשר ע"כ ירד בלבושים והעלמות עד בחי' לבוש חצוני כזה דוקא לפי שכמו שהוא במקומו למעלה. לא יוכל כל אור להכילו כלל מצד עוצם רוממות ערכו. והוא בחי' עצמות אא"ס דלית מחשבה תפיסא ביה כלל. דהיינו שלא נתפס בבחי' השגה. כמשל עומק החכמה ביותר. שלא יותפס כלל בהשגה כי אם ע"י רבוי המשלים דוקא. וכמו"כ בחי' עה"ע עצמו לא יתגלה ויתפס למטה כ"א בלבוש היותר חצוני שלפי ערך עומק רום כן ערך עומק תחת שהוא בחי' הלבושים והעלמות. להסתיר ולהעלים בלבוש חצוני יותר כמובן מענין הנ"ל במשלי שלמה וד"ל:

(מא) וזהו ענין בחי' הגלגלתא. שהוא רק לבוש חצוני ביותר כמו שאנו רואים בחוש. שעצם הגלגלת גשמי הוא ואין לו ערך כלל וכלל לגבי בחי' הרוחניות הדקה שבמוח שמבפנים לגלגלת. שהרי כל החיות של כל הגוף תלוי בו. שהרי בקרום של מוח אם נקב במשהו טרפה. ובגלגלת עד שנחבסה רובה כו' כידוע והיינו לפי שבחי' רצון העליון שרשו בבחי' רעוא דכל רעוין שבעצמו' אא"ס הפשוט כו'. אשר לעוצם רוממות ערכו למעלה במקומו דוקא. לא יוכל לבא לידי גלוי למטה כ"א בבחי' החצונית. והוא בחינת עצם הגלגלתא. שבו שורה הרצון החצוני. שבלא טעם שהוא רק חצונית. לפנימיות המוחין הכמוס בו כנ"ל. אך עם היותו בחי' חצונית. הרי הוא בחי' כלי להשראת אור עליון ביותר. שהוא בחי' רעוא דכ"ר כו'. כמ"ש באד"ר מצחא דע"י ביה גלי רצון דיליה כו'. וכמ"ש במ"א באריכות וד"ל. (מב) וזהו ג"כ ענין ההפרש בין מו"ס לגלגלתא. בענין ירידת' למטה. שאור רצון העליון שבגלגלתא. מאיר ונמשך לבא למטה מטה בחצוניות ביותר. והוא ענין רצון העליון שבמעשה המצות בפ"מ בדברים גשמיים כו'. משא"כ בחי' מו"ס. הגם שהוא בחי' סוד וטעמי המצות בבחי' פנימית לרצון העליון כנ"ל מ"מ א"א שיבא בבחי' עשיה גשמית כרצון העליון החיצוני שבגלגלתא. רק בבחי' ההשגות הרוחניות. כמו אל נשמות הגבוהות. העומדים בסוד ה' כו' כמו רשב"י וחבריו וכה"ג וד"ל. וה"ז כמשל הנ"ל בחכם הגדול. שלרוב עמקות חכמתו. לא יוכל זולתו להבין דבריו כ"א ע"י משל ומליצה. וגם מה שממציא משל חצוני ביותר. הוא לרוב עמקות חכמתו דוקא כנ"ל. וזהו כמו האבוקה הגדולה שתאיר למרחוק ביותר כנ"ל (והיותר רחוק גם מן המשלים. הוא ענין הרמז שמרמז דבר חכמה עמוקה בידו שהיא עשיה גשמית ממש בפועל היד. ובזה עומד ע"ד עומק המכוון שבחכמה הנפלאה כמו דמחוו ליה במחוג כו'. וע"כ לפי ערך זה נמשלה התורה למשלים כמ"ש כאשר יאמר משל הקדמוני. שבמשל יש עכ"פ איזה ענין שכלי הנדמה לנמשל כנ"ל והוא ענין הנגלות שבתורה דוקא כנ"ל והמצות שהן בבחי' עשיה גשמית הרי הן כמו בחי' הרמז. שבו נרמז עיקר פנימית המכוון שבעומקי החכמה עלאה כו' והיינו בחי' הארת הכתר בחכמה כמ"ש והחכמה מאין כו' וד"ל):

(מג) ובכל הנ"ל ג"כ יובן ענין כללות ההפרש בין בחי' מקיפין לבחי' פנימיים כמ"ש במ"ח דלעיל. דבמקיפין התחתון מכולם גרוע מכולם. והוא בחי' חצונית הכתר שבבחי' גלגלתא הנ"ל אבל שרשו בעליון מכלם המשובח מכלם והוא בחי' רעוא דכל רעוין כנ"ל. ובחי' מו"ס חכמה שבכתר. הוא ראשית ומקור כל הא"פ והוא בחי' הפנימית מכולם שהוא משובח מכולם כי הרי בבחי' א"פ דבחי' יושר באין בהתלבשות זה תוך זה כו' עד שהדבור ומעשה חצון מכולם ומקור החכמה שמאין תמצא הוא בחי' מו"ס זה בחי' פנימית מכולם כו' אבל אינו נמשך למטה בחצונית כמו בחי' גלגלתא שמזה הוראה על שרש