ע,ב

הנ"ל עד"מ אדם שמתעטף בטלית ע"ג ראשו שמשים הטלית על הראש. שאז גם העטרה שע"ג ראשו מוקפת מן הטלית מאחר שהטלית מקיפו מראשו לרגליו הרי גם עטרה שבראש בכלל והיינו בחי' הארת א"ס שלמעלה מבחי' אדם לגמרי כנ"ל שנעשה בבחי' מקיף ממעל לראש וגלגלתא דא"א גם לבחי' עטרה שע"ג הראש כו' מפני שבחי' מקיף זה מקיף לד' עולמות בשוה כנ"ל כמו שהוא בעצמו לפני הצמצום דמק"פ שמקיף את כל החלל שבו הקו כו' וממנו ג"כ בא בחינת הכאת אור מקיף בפנימי. להיות מזה בחי' התהוות הכלים המגבילים את האור להיות בבחינת יש כו' וגם כל בחינת התהוות יש גשמי הוא בא מבחינת סובב זה דוקא. מפני שהוא מובדל בערך מהכל ושוה לפניו ראש וסוף כנ"ל באריכות וד"ל ואע"פ שמבואר למעלה בבחי' גלגלתא וכתר שהוא ג"כ בבחי' מקיף אבל אינו רק בבחי' מקיף בדרך פרט שזהו לגבי החכמה והמוחין המכוסים ונעלמים בפנימיות שבגלגלתא שהוא בחינת מו"ס הנ"ל אבל לגבי בחינת העצמות דאא"ס שנקרא לבוש מלכות הרי גם בחי' כתר שבגלגלתא מכלל בחי' ציור אדם שהוא אור מוגבל בכלי עכ"פ כנ"ל. אלא שמ"מ יש בו מבחי' התחתונה שבעצמות המאציל וכידוע שבחינת אור הכתר בכלל הרי הוא בחינת ממוצע בין המאציל לנאצלים ויש בו מבחינת התחתונה שבמאציל שזהו בחי' גלגלתא דא"א בחי' רצון העליון ששורה בו הארת סובב הכללי ובחי' מו"ס דא"א הוא שרש הנאצלי' כו' וד"ל:

(נד) וזהו יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך פי' בחי' לבוש. המקיף אל כל בחי' אדם העליון. ממעל לראשו עד בחי' רגליו בהשוואה אחת והיינו בחי' המשכת אור מבחי' עצמות אא"ס שלפני הצמצום כו' ובחינת לבוש מלכות זה יביאו למעלה ע"י אתדל"ת בבחי' ביטול הרצון לבעל הרצון דוקא שנקרא רעוא דכ"ר כו' והוא ע"י שהקדימו ישראל נעשה לנשמע כנ"ל נעשה דוקא בבחי' עשיה בפ"מ וכנ"ל דשרש בחי' העשיה נמשך מבחי' סובב דוקא ודוקא ע"י בחינת קיום המצוה בבטול רצון דוקא מפני שבטול עצמי זה שלמעלה מן הטעם מגיע למעלה בשרש ומקור הראשון דהיינו בחי' לבוש מלכות הנ"ל שמאיר בגלגלתא כו' כנ"ל ואח"כ אמר ואשר נתן כתר מלכות בראשו שהוא בחי' עטרה שעטרה לו אמו כו' כעטרה ע"ג הראש. שהיא למטה מבחי' לבוש מל' והוא בחי' כתר עליון תר"ך עמודי אור שהן בחי' תרי"ג ארחין דגלגלתא כו' המלובש במצות מצד עצמן כשהן עשוין מדברים גשמיים שנמשל לאבנים טובות שבעטרה כמ"ש למעלה (אך למעלה מבואר בכ"ז להפך דבחי' לבוש מלכות למטה מבחי' כתר מל' שלבוש מל' הוא מבחי' המצות עצמם טרם שמקיימין אותם משום דסוף מעשה שהוא הרצון המלובש בדברים גשמיים עלה בתחלת המחשבה להיות אנא אמלוך שזהו רק בחי' מלכות דא"ס כו' אבל קיום המצוה כמו בבטול דנעשה כו' מעורר למעלה בחי' כתר דמל' דא"ס זה והוא בחי' העטרה ע"ג הראש שזהו נח"ר לפניו שאמר כו' וזהו ואשר נתן כתר מלכות בראשו שהוא למעלה מבחי' לבוש מל' כמ"ש למעלה באריכות) ובכ"ז מובן בתוס' באור בשרש ענין ההפרש בין תורה למצות הנ"ל שיש מעלה בזה מה שאין בזה דהיינו מצד הארת סובב הכללי ששורה בגלגלתא שהוא בחי' רצון העליון שבמצות ה"ז למעלה משרש התורה שהוא בבחי' מו"ס שאין שם הארת סובב זה בגלוי כ"כ רק ע"י צמצום ודלוג גדול כמ"ש והחכמה מאין כו' אבל מעלה יתירה יש בתורה בשרשה במה שהיא בבחי' פנימית ולא בחצוניות כנ"ל וד"ל ומעתה הנה יש להבין בשרש ענין וסוס אשר רכב עליו המלך שזהו מ"ש במ"ת כי תרכב על סוסיך כו' וגם להבין שרש ענין מאמר רז"ל בליליא מאי קא עביד קודב"ה רוכב על כרוב קל שלו ושט בח"י אלף עלמין שנא' רכב אלקים רבתים כו' א"ת