עג,א

הסוסים שגבורתם להמשיך מלמעלה מבחי' החכמה למטה ביותר וע"כ מרכבתיך ישועה בחי' שע"ה נהורין דהאר' פנים דא"א שלמעלה מן הח"ע כו' כידוע ופי' ישועה הוא ג"כ לנצח את השונא במלחמה אך כתיב סוס מוכן למלחמה ולה' הישועה דוקא וכמ"ש לא בגבורת הסוס יחפץ ולא בשוקי האיש ירצה שכולל בזה גבורת הסוס הנ"ל עם רוכבו שהן שוקי האיש כמו רוכב על כרוב כו' כ"א את המיחלים לחסדו חסדו ממש כי חפץ חסד הוא מעצמו לבלתי ידח ממנו נדח כו' שבזה מתברר יותר כל הניצוצות שנפלו בנוגה ולא יחפוץ במלחמ' דסוס ורוכבו לברר ברורים כו' כמ"ש סוס מוכן למלחמה אבל לה' הישועה דוקא הגם שמושיע ע"י סוס ורוכבו אבל אין הישועה מצד עצמם כ"א לה' הישועה וכמ"ש שקר הסוס לתשועה כו' אך הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו דוקא וד"ל ולע"ל כתיב ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לה' וארז"ל כל מה שהסוס רץ ומצל יהיה קדש לה' כו' שהוא ענין הברורים שע"י בחי' מרכבה דסוסים כמו שראה זכריה כו' בסוף שיהיה תשלום הברור ע"י וזהו שיהיה כל מה שהסוס רץ כו' וכ"ז מפני שצריך להמשיך האור ממקום עליון ביותר כשבא למטה מטה ביותר כידוע שבמקום חשך צריך אור גדול יותר וגם כאן כדי שירד האור למטה מטה ביותר בעשיה צריך להיות מאור עליון ביותר לפי שכל הגבוה גבוה יותר יותר יוכל להשפיל א"ע כו' וכמשל האבוקה הגדולה שמאיר' למרחוק יותר כו' ע"כ א"א לבא השפע בעשיה כ"א ע"י בחי' סוס ולא ע"י בחי' כרוב דהיינו ע"י בחי' ס"ג שלמעלה מבחי' מ"ה כנ"ל מפני שבחי' כרוב הנ"ל הממשיך אל המלאכי' אין בכחו לרוץ כ"כ למטה כמו בחי' הסוס וע"כ גם במ"ת שהוצרך להשפיל האור בבחי' עשי' גשמית דמצות מעשיות ומעשה המשכן וכה"ג ע"כ אמר כי תרכב על סוסיך דוקא וד"ל וזהו וסוס אשר רכב עליו המלך ששרשו למעלה מבחי' אדם ובכחו להמשיך מטה מטה ממקום עליון ביותר שהוא באותו בחי' ומדרגה דלבוש מל' שלמעלה בציור אדם כנ"ל וד"ל (ויביאו לבוש מלכות וסוס כו' הכל מלמטה למעלה באתדל"ת דוקא כו' וד"ל):

(סא) אך מעתה יש להבין מ"ש ויקח המן את הלבוש ואת הסוס כו' מה שייך זה להמן דוקא וגם למה לא הזכיר רק הלבוש והסוס ולא הזכיר כתר מל' כו' כי הנה שרש בחי' המן בקליפה מבואר למעלה שהוא למעלה מז' עכו"מ שהן ז' מדות כו' וזהו ראשית גוים עמלק דהיינו בחי' חוצפה וגסות שהוא בחי' ס"ג אותיות גס. אמנם הנה יש בחי' המן בקדושה לאחר הברור והוא בחי' התנשאות והגבהת הלב למעלה בעבודת ה' כמ"ש ביהושפט ויגבה לבו כו' וכמארז"ל שיתן עיניו למטה ולבו למעלה פי' עיניו בחי' חכמה כח מה דמשה שפלות וענוה יתירה ולבו למעלה בקצת הגבהה כו' שאל"כ לא יערב לבו לגשת אל ה' כו' כנ"ל וע"כ ת"ח צ"ל בו חלק שמיני שבשמיני' כו' כנ"ל וזהו שלאחר הברור נעשה מגס ס"ג אך הנה בחי' ס"ג דמלכי' דתהו שא' אנא אמלוך כו' ה"ז בחי' הגבהה והתנשאות יתירה כמו לאמר אנא אמלוך אנא דוקא כו' וכיוצא בזה מצינו בכמה צדיקים מופלגים שהיו מנשאים א"ע ביותר וכמו רשב"י שאמר ראיתי בני עלי' והם מועטים כו' עד שא' אני ובני הם כו' וכן אמר אנא סימנא בעלמא ולכאורה זהו הפך ממש משפלות וענוה דכח מה דמשה כו' אך הענין הוא דכמו שיש בקליפה המנגד לקדושה האלקית ב"פ ג"ס שהוא ב' מיני גסות וחוצפה הא' מצד הטעם כמו מצד עושרו וגדולתו כמו ויספר להם המן את כבוד עשרו כו' והב' גסות וחוצפה שלמעלה מן הטעם כו' והיינו ב"פ ג"ס וכנגד זה לאחר הבירור דקליפה להיות בבחינה הקדושה נעשה ג"כ ב"פ ס"ג כנ"ל והיינו ב' מיני התנשאות האלקית הא' התנשאות והגבהת הלב בדרכי ה' מצד הטעם