עז,א

מרדכי מצד עצמו כי הוא רק בבחי' א' דחכמה יו"ד וי"ו יו"ד שבא' אבל מבחינת מקיף הנעלם דיו"ד דחכמה שהוא ס' דסוס שיבא למטה בסתר המדרגה כנ"ל בענין ו' דסוס ב"פ ס"ג כו' איך יהיה ע"י בחי' חכמה דמרדכי שם מ"ה כו' אלא ע"י המן דוקא ששרשו בבחי' מקיף דחכמה הוא המרכיב למרדכי על בחי' סוס אשר רכב עליו המלך להיות מגיע ע"י סוס האור דח"ע לברר למטה מטה ולהפך גם החשך לאור משום דס' הא' דסוס הוא מ"ש ישת חשך סתרו שלמעלה מבחי' אור דחכמה ע"כ בבאו למטה יוכל להפוך גם בחי' הסתר וחשך גמור דקליפה לאור כו' וז"ש במ"ת כי תרכב על סוסיך כו' כנ"ל וע"כ דוקא ב' דברי' הללו דלבוש מל' ורכיבת הסוס היו ע"י המן שהוא דוקא המלביש לבוש מל' את מרדכי ומרכיבו על סוס אשר רכב עליו המלך בזמן מ"ת להיות בח"ע אתברירו גם עכשיו כו' ולפי שב' דברים הללו הן הן בבחי' מקיף ולבוש דחכמה כו' וד"ל:

(עב) אך מ"מ עדיין יש להבין למה בחי' כתר מל' לא היה ע"י המן מאחר דקרו לי' אלקא דאלקיא כו' אמנם הנה ידוע דבחי' הקו והחוט הוא שנמשך אחר בחי' הצמצום דמק"פ שנקרא חשך סתרו והוא בחי' סתר להעלים עצמות אא"ס אבל לאחר הצמצום והחשך נאמר מגלה עמקו' מני חשך והוא בחי' גלוי האור דקו הזה שהוא בא מבחי' פנימית ועצמות אא"ס דוקא והיינו שבחשך סתרו נאמר אסתיר פני ואח"כ בא לידי גלוי בקו וחוט כו' וא"כ הגם שבחינת צמצום זה הוא בחינת מקיף והעלם דאור הקו כו' אבל שרשו של בחי' קו זה הוא למעלה מבחינת הצמצום הזה והוא בבחינת פנימית דאא"ס כו' ומשם נמשך שרש כנ"י שנקרא הסתר אסתיר פני כו' ע"כ כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם כי נתעלם האור תחלה ואח"כ מאיר כו' והיינו בחי' כתר מלכות כי בחי' מל' דא"ס שמאיר על הקו אחר הצמצום הרי מתלבש בבחינת לבוש והעלם כו' משא"כ אא"ס עצמו שלפני הצמצום שמאיר ובא בבחי' גלוי בקו כנ"ל ומשם נמשך האור על בחי' העטרה וכתר שע"ג ראש דא"ק שהוא בראשית הקו כו' (ואע"פ שמבואר למעלה דלבוש מלכות מלביש על העטרה וכתר דא"ק או א"א כו' אבל שרש בחינת המקיף דעטרה מאחר שנק' כתר מלכות הרי גם למעלה שרשו בבחי' כתר דמל' דא"ס שהוא למעלה מבחינת לבוש מל' דא"ס שמאיר אחר הצמצום בבחינת מקיף על הקו כו') ולפ"ז אין כח להיות ניתן כתר מל' בראשו רק ע"י ישראל דוקא מקדשי שמך במס"נ כמו נעשה בבטול הרצון שלמעלה מן החכמה שבאור וקו כו' וזהו מפני שישראל עלו במחשבה הפשוטה שלפני הצמצום ואח"כ יצאו לידי גלוי בבחינת קו שזהו מבחינת פנימי' ועצמיו' דאא"ס דוקא כי חלק ה' עמו ממש ישראל עם קרובו כו' אשר אין שרש שם להמן כלל וכלל גם לאחר הברור שנעשה בבחינת הקדושה כמו בבחינת גבהות הלב בדרכי ה' כו' כי שרש המן אינו מגיע רק בבחינת מקיף דחיה שהיא החכמה אבל לא במקיף דיחידה (וכמ"ש במקום אחר בענין בבואה דבבואה לית להו והלבונה הוא רק מקיף דחיה כו') אבל בחינת אמתת הבטול מכל וכל דכנ"י הוא מגיע בבחי' מקיף דיחידה שלמעלה ה"ז בבחי' אין האמתי שא"א לבא לידי גלוי אור להיות מאיר בבחינת כתר ועטרה כו' כ"א ע"י תכלית הבטול ולא ע"י בחינת יש וגסות כלל וכלל ותכלית הבטול אינו אלא בישראל דוקא מצד שרשן בבחי' העצמות ממש כנ"ל והיינו בעטרה שעטרה לו אמו במ"ת דוקא שהן כנ"י שא' נעשה ונשמע ע"י נעשה נמשך בחי' עטרה בבחינת גלגלתא שהוא שרש המצות כנ"ל וע"י ונשמע נמשך האור בבחי' מו"ס שהוא מקור התורה כו' שזהו כללות הכתר שנקרא תר"ך עמודי כו' שמחבר עצמות אא"ס למטה מטה וזהו ואשר נתן כתר מלכות בראשו נתן כבר שזהו בזמן מ"ת כמ"ש וקבל היהודים את אשר החלו לעשות בזמן מ"ת כנ"ל וד"ל: