עז,ב

(עג) ולהבין זה בתוספת באור הנה יש להקדים תחלה בשורש ענין המצות דהנה יש במצות ב' דברים הא' המצות עצמן דהיינו גופי הדברים שבהן נעשה המצוה כגון אתרוג שנעשה מצוה בלקיחתו אותו מן האילן לשם מצוה גם טרם שקיים בו המצוה בפ"מ בנטילתו ולקיחתו עם הלולב בזמנו וכן קלף של תפלין שנקרא מצוה כשנכתבו בו ד' פרשיות וכו' גם בטרם שמקיים מצות תפלין בהנחה וכן צצית של צמר קודם שלובשו וכה"ג הרי הדברים הללו שנתקדשו למצוה שהוא כמו פרי האתרוג וקלף וצמר גשמי דבחי' נגה הוא בבחי' יש נפרד כידוע והנה ידוע שבחי' התהוות היש בכל השתלשלות עו"ע שבבחינת ממלא שם מאיר מבחי' סובב דוקא כמ"ש למעלה דהיינו מבחינת המקיף שמקיף לד' עולמות בהשוואה אחת וכמ"ש למעלה בענין כי הוא צוה ונבראו כו' כמו ויאמר אלקים יהי אור הגם שאותיות יהי אור מהוות את האור אבל אין זה רק בחי' חיות הרוחניות דאור אבל מציאותו הגשמי בבחי' יש גמור נתהווה ע"י הצווי דויאמר אלקים כו' כמ"ש כי הוא צוה כו' וזהו ויהי אור שכן היה כמו שצוה ועד"מ מלך שמצוה וגוזר שאין בצווי זה בחי' המשכת כחו ופעולתו רק בחי' צווי בדבור בהאר' בעלמא מרחוק בהעל' כי אינו רק צווי בעלמא רק שזה הצווי בא מבחי' ההתנשאות דמלוכה שהמלך יגזור ויקום כן כדבריו וזהו ויהי כן משא"כ בלא בחי' התנשאות דמלוכה אין הצווי כלום כו' ומאחר שאין זה רק צווי בעלמא הרי צווי זה שוה בכל התהוות העולמות באין הפרש בין עליון לתחתון רוחניות וגשמיות שוין בזה כמו שאין הפרש בין כשמצוה המלך לעשות דבר גדול ביותר בין כשמצוה לעשות דבר קטן הכל אינו רק בבחי' צווי בעלמא שבא מצד בחי' ההתנשאות ומאחר שהוא מתנשא מכולם בשוה קטן וגדול שוין לענין הצווי שלו כו' וכמ"כ למעלה במ"ש כי הוא צוה ונבראו כל העולמות עליונים ותחתונים רוחניות וגשמיות ואין הפרש כלל ביניהם בענין צווי זה מאחר שבא מרחוק על כולם בשוה ממש לפי שהוא המלך המרומם המתנשא מימות עולם לגמרי כמ"ש קטן וגדול שם הוא וכן כתיב כחשיכה כאורה כו' עד שגם הקליפות הטמאות גם הם מקבלים מבחינת צווי זה להיות בבחינת יש נפרד גמור כו' והוא בחינת הארת הסובב המקיף לד' עולמות בשוה להיות בבחינת יש לכולם מאיר בשוה וכמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ בשוה כו' וז"ש את השמים ואת הארץ אני מלא דלית אתר פנוי מניה כו' הכל בהשוואה ממש מטעם הנ"ל וד"ל אך הנה בחינת צווי זה הוא רק בחי' חצוניות הארה בעלמא כנ"ל הגם ששרשו בבחינת רצון כמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה כו' ורצון זה בא מצד בחינת ההתנשאות דמלוכה כי משום שאין מלך בלא עם כו' ולמעלה היינו בחינת סובב כ"ע שמתנשא מימו"ע ונקרא בחינת לבוש מל' שהוא אשר עלה במחשבה הקדומה אנא אמלוך כו' אך פנימית רצון זה דמלוכה זה הוא מפני שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דוקא שהן ענין המצות מצד עצמן כנ"ל כמו בחי' רצון העליון המלובש במצות אתרוג דהגם ששרש התהוות היש דאתרוג בא מבחינת סובב אבל אינו רק בהעלם ובחצוניות כנ"ל אבל בבחינת רצון העליון שבו כשנתקדש למצות אתרוג מאיר בו בגלוי מבחינת לבוש מלכות מבחינת הפנימית שבו כו' וכ"ה בכל הדברים שבהן נעשה המצוה שהן בבחינת יש דנוגה כו' וד"ל אבל מדרגה הב' במצות היינו ענין קיום המצות אשר יעשה אותם האדם בגופו ובמאודו כמו שלובש צצית ומניח תפלין וכה"ג שמבטל רצונו מפני רצון העליון ובחי' בטול זה שלמעלה מן הטעם והמוחין ממשיך מלמעלה ג"כ בחי' הרצון הפשוט שלמעלה מבחי' מו"ס שהוא ענין בחי' עטרה שע"ג הראש כו' ששם הוא ההארה מבחינת עצמות אא"ס ממש שלמעלה גם מבחינת פנימית