עח,ב

מקור ושרש האורות ואין למקיף חבור עם הפנימית מאחר שהוא סובב ומקיף עליו מלמעלה כו' ועוד יש להבין דלכאורה היה מהראוי להיות להפך שמבחי' אור המקיף שהוא עליון יותר היה ראוי שיהיה מקור להתהוות כל אור ומבחי' א"פ שלמטה הימנו יהיה מקור להתהוות הכלי המצומצם המגביל את האור כמו שבחי' א"פ מצומצם הוא לגבי המקיף כו' אך הענין הוא שאין התהוות הכלים מצד עצם אור המקיף מאחר שהמקיף בלתי מוגבל והכלי הוא בחי' מגביל דוקא ואיך יתהוה מוגבל מבלתי מוגבל כו' אלא הענין הוא שמבחי' כח המגביל שבמקיף הוא שנעשה מקור להתהוות הכלי המגביל כי המקיף הוא מגביל הא"פ מבחוץ מכל צדדיו כמו החומה שמקפת העיר ועד"מ רוחני יותר זהו שכל המשפיע שמקיף לשכל התלמי' הקטן הימנו שמגבילו מכל צד כמו העגול הגדול שמקיף לקטן שבתוכו כו' וע"כ ממנו בא התהוות הכלי ג"כ שהיא המגביל לא"פ מכל צד כו' וע"כ המקיף שורה ע"ג הכלי מבחוץ שזהו בבחי' ההגבלה וההיקף שמבחוץ אבל הא"פ שורה בבחינת הגבלה שבכלי מבפנים שהוא חלל בית קבולו כו'. ואמנם עדיין אין זה מובן במה שיש שייכות לכלי להתחבר לאור להגבילו בתוכו ומבחוץ כו' אך זהו מצד שיש חבור למקיף עם הפנימי כי הגם שהמקיף מקיף על הא"פ מלמעלה מ"מ אפס קצהו נכנס להאיר בו בגלוי רק שבלתי מתיישב בו ונשאר בבחי' מקיף עליו וה"ז בא בבחי' מטי ולא מטי נוגע ואינו נוגע כמו ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים שהוא נוגע ואינו נוגע כו' כמ"ש בע"ח דמבחינת מול"מ דמקיף הוא שרש התהוות הכלי להגביל את האור שהוא בחי' הכאת המקיף בפנימי דוקא שיש חבור למקיף בפנימי רק שבלתי מתיישב בו כי אין הא"פ מכילו ע"כ מקיפו מבחוץ וכו' ומזה נעשה בחי' הכלי שהוא מקיף מבחוץ לאור וגם מקבלו בתוכו במקצת והוא א"פ המוגבל בתוך הכלי כו' וכמו שיש חבור למקיף עם הפנימי ע"י בחי' ההכאה דא"מ כו' כן יש חבור לכלי עם האור והיו לאחדים במה שיאיר בכלי תמיד ולא יסתלק האור מן הכלי וגם הכלי מגבילו שלא יצא אור שפעו יותר מכפי המדה שהוא בחי' צמצום והתפשטות הסתלקות והמשכה שנקרא רו"ש ששרשו בבחינת מול"מ שבבחי' מקיף עם הפנימי כו' רק ששם מטי תחלה בחי' התפשטות ואח"כ לא מטי הסתלקות ובאור וכלי רצוא תחלה מצד האור שמסתלק תחלה ואח"כ הוא שוב בכלי אבל מצד הכלי הוא להפך שתחלה ממשיך הכלי את האור לתוכה ואח"כ מגבילו בבחי' צמצום כו' והיינו לפי ששרש הכלי מבחינת מקיף שתחלה מטי כו' ומזה ראיה גמורה שאין הכלי בחי' מקבל מן האור אלא שרשו למעלה הימנו שהרי זהו הכלל שמלמעלה למטה נמשך מבחי' מול"מ ומלמטה למעלה בבחי' רו"ש כמ"ש במ"א ואם היה הכלי בבחי' מקבל שהוא מלמטה למעלה היה ראוי להיות בבחי' רו"ש והאור בבחי' מול"מ אלא הדבר מוכרח שהכלי למעלה מן האור ע"כ ממשיך האור ואח"כ מצמצמו כמו המקיף שהוא מאיר מלמעלה למטה והאור שהוא מקבל מן המקיף מלמטה למעלה ע"כ הוא בבחי' רו"ש כמו אור הנר שעולה תחלה ואח"כ יורד ונח כו' וד"ל:

(עו) אך הנה באצי' הרי אמרו דאיהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד שזהו ענין יחוד אא"ס באורות וכלים שנקרא חיוהי וגרמוהי בשוה ממש בענין האחדות והיחוד שהרי כמו דאיהו וחיוהי חד כן ממש איהו וגרמוהי חד משום דבחי' הכלים דאצי' הגם שהן מגבילין את האור ומצמצמים אותו אין זה בחי' צמצום והגבלה ממש כצמצום והגבלת הנבראים שהרי הכל באח"פ דהארת הקו וחוט מאיר בכל האצילות כמשל האדם שחיות נפשו עם אברי גופו מתאחדים כא' כך כמו חסד דרועא ימינא כו' איהו וגרמוהי חד ממש וזה שנקרא הגבלה