עט,א

וצמצו' היינו רק שלא יתפשט האור האלקי יותר מכפי המדה כענין שאמר לעולמו די וכמ"ש במ"א אבל מאצילות לבריאה ויצירה כו' הרי ידוע שמבחינת למ"ד כלים דז"א נעשה בחי' נר"ן של האורות דע"ס דבי"ע נשמה בבריאה ורוח ביצי' כו' דהיינו מבחי' הגבלת הכלים דאצי' נמשך ומתהווה בחי' אור דבריאה כמו מבחינת כלי החסד דאצילות המגביל ממנו דוקא נמשך בחי' אור החסד דבריאה שהוא מקור להיות התהוות בע"ג ממש כמו נשמת אברהם והוא ע"י בחי' הכלי דאור חסד הבריאה המגביל בבחי' הגבלה ממש מאחר שהוא שרש נשמת אברהם מאין ליש ממש כו' וכן הולך האור בהשתלשלות מבריאה ליצי' ומיצירה לעשיה עד התהוות יש גמור מבחינת כלים דמלכות דעשיה כו' כמ"ש במ"א וד"ל ועכ"פ בכל עולם ועולם הנה בחינת הכלים שהוא בחינת המגביל את האור בבחינת יש ודבר מה כו' שרשו מבחי' המקיף המכה ומאיר בפנימי כנ"ל עד שגם בחינת החומר של גלגל הרקיע הגשמי שרשו מבחינת המקיף דאורות דמל' דעשיה ובחי' הרוחניות שלו שנקרא נפש הגלגל נמשך מבחינת הא"פ דמל' דעשיה ומקור הראשון דבחינת המקיף דמל' דעשיה הוא מקיף דמל' דאצי' עד מקיף דכתר דאצי' עד בחינת מקיף הכללי בחינת סובב כו' שהוא מקיף הראשון שנוגע ואינו נוגע בבחינת א"פ הראשון כו' וד"ל:

(עז) ובכ"ז יתורץ הקושיא דלעיל בענין ב' פסוקים דכי הוא צוה כו' ובדבר ה' שמים נעשו דסתרי אהדדי לכאורה שבאמת אין כאן סתירה כלל וכלל ששניהם אמת דמ"ש בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כו' זהו דוקא בבחי' עשיה לעשות הרוחניות שהוא האור וחיות דרקיע שנקרא נפש הגלגל כמ"ש כלם בחכמה עשית שהחכמה הוא בחינת מקור הראשון של כל האור והחיות הרוחניות הבא בהשתלשלות בבחינת א"פ כו' אבל בחינת חומר היש הגשמי של הרקיע שנקרא כלי וגוף הגלגל שרש התהוותו מבחינת המקיף המאיר בא"פ הראשון דחכמה שהוא בחינת סובב כ"ע שנאמר בו כי הוא צוה כו' הוא ל' נסתר וכידוע בענין אתה הוא דאתה א' עד ת' דהיינו כ"ב אותיות וה' מוצאות שבדבור ששרשו בחכמה דאבא יסד ברתא וע"כ אתה בבחי' החכמה כמ"ש כי אתה אבינו כו' וכמ"ש בזהר להיות שהחכמה באה בגלוי לנוכח כמ"ש והחכמה מאין תמצא מבחינת ראשית הגלוי כידוע אבל הוא ל' נסתר הוא בחינת המקיף ואתה מקבל מהוא כמ"ש אתה הוא כו' וזהו כי הוא צוה כו' והיינו כי ה' הוא האלקים שהוא המחבר הוי"ה ואלקים בחינת אור וכלי כו' וכמאמר אנת הוא דמקשר לון כו' וזהו מפני חבור דהוא באתה מקיף בפנימי בבחי' מול"מ כנ"ל וד"ל והיינו כמו ויאמר אלקים יהי רקיע הרי בחינת אמירה זו מצד עצמה בצרופי אותיות המאמר הוא בבחי' החכמה מקור כל הא"פ כנ"ל ומזה נתהווה בחינ' רוחניות החיות דרקיע אך בחי' הצווי דאלקים זה שצוה וגזר אלקים באמרו יהי רקיע ה"ז בא מבחי' סובב ומקיף הראשון כו' שע"ז נאמ' כי הוא צוה ונבראו כנ"ל שבזה הצווי שוין הכל מראש וסוף וגם הקליפו' מתהווין מצווי זה ג"כ כמו שאין הפרש בין חשך לאור כו' והוא כמו התהוות בחי' נוגה דבי"ע עד שגם בחי' נוגה דעשיה שרובו רע כו' וגם קליפות הטמאות לגמרי רוחין ושידין דאתבריאו בע"ש ביה"ש כו' אע"פ שבחי' צרופי אותיות שבבחי' א"פ בהתהוות רוחניות שלהם הוא בתכלית הצמצום וההסתר עד שנק' חשך גמור מ"מ בענין התהוות יש שלהם שוים הם עם היותר עליונים כו' ולפ"ז מ"ש בזהר דגופין דשדין לא אתבריאו בביה"ש דע"ש משום דאתקדש יומא כו' קדוש היום הוא שהפסיק הארת והמשכת הסובב ולא הפסיק הארת והמשכת דממלא כו' לפי שעיקר בחי' השבת הוא מ"ש כי בו שבת וינפש בבחי' הסובב כו' שאם בחי' הסתלקות זאת בבחי' ממלא כו' הרי היה הכל