פ,א

כידוע והלא נאמר בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כו' שהן י' מאמרות שבהן דוקא נבראו כל העולמות מאין ליש ממש שזהו בחי' צרופי אותיות דבור העליון שיש בהן בחי' הבל הקול והוא שנקרא דבר ה' ורוח פיו ממש כמו מאמר יהי אור הרי צרופי אותיות הללו דיהי אור מזה נתהווה מציאות היש דאור בבחי' יש גשמי שהרי נא' ויהי אור וכן ממאמר יהי רקיע נעשה הרקיע כו' כידוע וכ"ז ה"ה דוקא בבחי' ממלא כ"ע שזהו בחי' כח האלקי שיורד ונמשך בצרופי אותיות בדרך עו"ע מראש עד סוף כידוע וכמ"ש בס"י ה' אבנים בונות ק"ך בתים כו' שזהו האור המלובש בתוך כל עלמין ממש להוותם מאין ליש דוקא וכמ"ש ואתה מחיה את כלם מא' ועד תי"ו וה' מוצאות כו' מחיה ממש מאין ליש וגם בחי' המדות העליונות דאצי' המאירים ומלובשים בצרופי אותיות די' מאמרות הללו הרי גם הן באים בבחי' ממלא דוקא וכמו ביום הא' יהי אור שבמאמר זה מלובש ומאיר מבחי' חסד דאצי' כמו עד"מ חסד שבלב האדם שמאיר בדבורו בבחי' אור וחיות ממש וכמו"כ ביום הב' במאמר יהי רקיע נתלבש ומאיר בחי' אור הגבורה דאצי' כו' ובתוך המדות הללו מאיר בחי' המחשבה והשכל ובתוך השכל מלובש הרצון והתענוג כו' שכ"ז ה"ה בא בבחי' התלבשות בתוך כ"ע בבחי' ממלא דוקא (וגם מ"ש ישראל עלו במחשבה שלמעלה מבחי' הדבור די' מאמרות ג"ז הוא בבחי' ממלא רק שהוא בחי' פנימי' ורוחנית הדבור די' מאמרות כמו באדם למטה שהמחשבה היא פנימי' הדבור כו' ואפשר שעלו במחשבה הקדומה שלפני הארת הקו והחוט שהוא בחי' עצמות אא"ס ממש שהוא למעלה מן המחשבה שבדבור ונקרא מחשבה א' פשוטה באח"פ כו' כמ"ש במ"א):

(פ) והנה להבין כ"ז יש להקדים ב' הקדמות. הקדמה א' בענין בחי' ההמשכה וההשפעה שנמשך מבחי' עצמות אא"ס ב"ה שיש בזה ב' מיני המשכות והשפעות הא' בחי' ההמשכה והשפעה שנמשך מעצמות אא"ס בבחי' א"ס ממש מפני שזהו ענין ובחי' גלוי אור עצמותו ע"כ זאת ההארה באה ג"כ בבחי' א"ס ממש. והב' הוא בחי' המשכה והשפעה הבאה להיות האור בבחי' גבול ומדה ונק' מאמר קו המדה כו' ובאור הדברים הנה באמת ענין ופי' דסובב כ"ע הרי א"א לבאר מהותו באופן המושג לנו לעין השכל שהוא רק כמו הארת אור עליון ביותר המאיר בבחי' היקף מסביב ומרחוק מכל צד וכה"ג שהרי אין כל אור עליון האלקי נמשל לבחי' זיו ואור ממש כמו אור וזיו השמש וכה"ג לא מניה ולא דוגמתו כו' רק מה שנק' בשם אור הוא שם המושאל בלבד והוא על היותו ממשיך בחי' אור וחיות האלקי למקבלים וכידוע שכל מה שהמקובלים קוראים בשם אור הוא רק בחי' רוחניות חיות ושפע ולא בחי' אור וזיו ממש וא"כ גם בבחי' מהות דסובב זה כאשר אנו אומרים בו בחי' אור כמו בחי' הארת אור דסובב זה למטה כמו להקיף לכל העולמות כו' כנ"ל ה"ז ג"כ בחי' שפע והמשכת חיות רוחני המחיה ממש לכל העולמות ולא כמו זיו ואור השמש בלבד אלא הוא בחי' אור וחיות שמחיה את הכל בבחי' חיות ממש ומה שנק' הארת סובב דוקא היינו שבחי' חיות ושפע זו נמשך ומתפשט מבחי' ומדרגה עליונה הנק' סובב כו' שזהו בחי' ההמשכה שנמשך ונתפשט שלא בדרך השתלשלות והתלבשות בבחי' עו"ע אלא מחיה את כל העולמות בשוה ואפי' חומריות העוה"ז וגסותו הוא מחיה ממש כמו שמחיה לעולמות היותר עליונים שלפני עולם האצי' ממש בהשוואה א' כו' וזהו שהוא מאיר ומקיף לכלם בשוה אבל בחי' הארה זו הרי היא בחי' אור וחיות דוקא וז"ש דלית אתר פנוי מניה ממש שהוא בחי' סובב זה דכתיב ביה את השמים ואת הארץ אני מלא בשמים ובארץ בשוה ממש כו' וכידוע וד"ל:

(פא) אך א"כ יש להבין ד"ז על בוריו יותר שלפי הנראה מזה הרי בחי' הארה דסובב זה מחיה ממש אפי' לחומריות העוה"ז וכו' א"כ מהו ההפרש בינו לבחי' ממלא כ"ע שגם הוא מחיה את הכל וכמ"ש ואתה מחיה את כלם כו' ולמה נק' בשם הארת סובב דוקא שהוא רק בבחי' מקיף מרחוק בלבד מאחר שהוא מחיה ממש כנ"ל. אמנם הנה כתיב כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ בימים וכל תהומות כו' דמשמע מזה שחפץ ה' שוה הוא בכל אשר עשה ואין חלוק בזה בין עולמות עליונים ותחתונים כלם חפץ ורצון א' עשה כו' וזה פלא לכאורה והנה יש להקדים תחלה ענין ובחי' מחשבה הקדומ' שבעצמות אא"ס אנא אמלוך שנק' בחי' מל' דא"ס כידוע והוא הנק' ג"כ בשם רעוא דכ"ר דהיינו כאשר עלה ברצונו הפשוט כו' כי המחשב' נק' רצון כידוע ועליית מחשבה זו דאנא אמלוך נק' רעוא דכ"ר אע"פ שאנא אמלוך הוא רק רצון פרטי מורכב בענין המלוכה הזאת דאנא אמלוך כו' אך בשביל רצון זה דאנא אמלוך הוא שעלה ברצונו הפשוט להיות לו רצון להשתלשלות העולמות בכללות והוא הנק' רעוא דכ"ר פי' רצון לרצון כו' ובאור הדברים הנה מובן מבחי' מל' דאצי' בבריאה שז"ש מלכותך מלכות כ"ע וידוע שזהו עד"מ מלכותא דארעא שמלכותו מתפשטת על כל אנשי המדינה דהיינו בחי' התנשאותו ואימתו מוטלת עליהם עד שבטלים כולם אליו לרצונו בכל אשר יגזור אומר עליהם כו' וכמו"כ למעלה בבחי' מלכותא דרקיע בחי' מל' דאצי' הוא בחי' התנשאות אור האלקי שמתנשא ומרומם על כל העולמות והכל בטלים אליו בתכלית הבטול כו' אבל לכאורה אין זה מובן כלל דהלא אין המשל דומה עם הנמשל שהמשל דהתנשאות מלך ב"ו הרי לא נמשך ע"י זה בחי' אור וחיות להיות מזה התהוות מציאות אנשי המדינה כי אין עצמות המלך מתפשט ומתלבש בהם כלל רק בחי' ממשלתו בלבד הוא שמתפשט עליהם ומציאותם נמצא במהות בפ"ע גם טרם שמושל עליהם אבל בנמשל למעל' בבחי' מל' דאצי' הרי ידוע שמבחי' ההתנשאות דמל' דאצי' מזה דוקא נמשך בחי' אור וחיות לכל הנבראים כמ"ש ואתה מחיה את כלם וכידוע אלא צ"ל שבאמת אין הנמשל רק בענין של בחי' המלוכה בלבד שהוא בחי' ההתנשאות אבל אינו דומה עם המשל ממש שהרי בבחי' מלוכה זאת הוא מחיה את כלם וכמ"ש ה' מלך גאות לבש כו' וכידוע דמבחי' מל' דאצי' נעשה בחי' מקור החיות של כל עולם הבריאה וכן מבחינ' מל' דבריאה נמשך בחינ' מקור החיות של כל עולם היצירה וכן ממל' דיצירה בעשיה וא"כ זה האור והחיות הגם שהוא בבחינת התנשאות מ"מ מאיר ומחיה ממש רק שהוא מאיר ומחיה לכל העולם בבחי' מקיף וסובב מאחר שהוא בחי' ההתנשאות כו' וזהו בדרך פרט כמו ממל' דאצי' בבריאה הוא בחי' מקיף לבריאה וז"ש בע"ח דמבחי' מל' דאצי' נעש' כתר לבריאה כו' וכן ממל' דבריאה נעשה כתר ליצירה כו' ובחי' כתר זה הוא בחי' הרצון הפרטי שנמשך להיות ממנו התהוות כל אותו העולם כמו בחי' רצון העליון לברוא עולם הבריאה כמ"ש בזהר כד סליק ברעותיה למברי עלמא כו' הנה זה הרצון הוא המחיה ומהוה אותם מאין ליש והרצון הזה בא ונמשך מבחי' מל' דאצי' שזהו מה שעלה ברצונו להיות מלך על עם נפרד כו' ע"כ נמשך רצון לברוא כו' וא"כ ה"ז האור והחיות שנמשך מצד בחי' מל' דאצי' הוא בא בבחי' מקיף לעולם הבריא' אבל הוא עיקר מקור החיות הנמשך מן הרצון לברוא כו' וז"ש ולכבודי בראתיו כו' כבודי הוא בחי' המל' בראתיו נעשה רצון לבריאה כו' וכן ממל' דבריאה נעשה כתר ליצירה כו' וז"ש מלכותך מלכות כ"ע כו' והנה מובן עכ"פ מזה שכל בחי' מל' שבעליון שנעשה כתר לעולם התחתון מאיר ומחי' אותו בבחי' מקיף שהוא ענין ההארה הבאה בהשוואה א' לכל פרטי הנמצאים שבאותו עולם