פג,ב

שנק' ענף המסתעף הימנו שכל זמן שאור העליון מאיר נכלל בו האור התחתון ואין לו מקום ותפיסה להיות עולה בשם בפ"ע כלל כמו ע"ד דוגמא אור החכמ' שהחסד נמשך ומסתעף הימנ' ונק' החסד ענף החכמה כידוע הרי כל זמן שאור החכמה אינו כלה ומסתיים איך יאיר אור החסד בבחי' מציאות אור בפ"ע אלא צריך בהכרח שיתצמצם אור החכמה ויכלה כח התפשטותו שזהו ענין בחי' ההגבל' עד פה תבא ולא יותר כו' אז יוכל להיות התהוות מציאות החסד במהות וכח בפ"ע וכמו"כ הנצח שהוא ענף החסד א"א שיתחיל אור הנצח בלי שיוגבל ויצומצם אור החסד תחלה וזהו הנק' בחי' הגבלת האור שהוא ע"י בחי' הכלי המגבילו ומצמצמו שלא יתפשט יותר ונמצא שלא הי' בחי' השתלשלות ע"ס כלל אם לא ע"י בחי' הכלי' שכל כלי מגביל אורו ומצמצמו עד שיוכל להסתעף הימנו אור וספי' האחרת כו' וד"ל:

(פז) ואמנם א"א לומר שבחי' כח של הכלי המגביל את האור הוא בא ונמשך מבחי' הקו הנ"ל שהרי כל עיקר בחי' הקו הוא רק להיות מקור לכל התהוות מציאות האור ומהות עצם כחו בלבד ואדרבה ממנו יהיה מקור כח התפשטות האור בלי שעור וגבול אך בחי' כח הגבלתו הנק' כלי שרשו מלמעלה מעלה מבחי' הקו דהיינו מבחי' הרצון הפשוט הנ"ל שעדיין אינו בחי' מקור למקור כלל רק שעלה בעצמות רצונו שיהיה כך וכך כנ"ל בענין רצון קדום באורך וכאשר עלה ברצונו הזה שיהיה השתלשלות ע"ס הרי בהכרח שעלה ברצונו זה שיהיה כל אור מוגבל בהתפשטותו כדי שיוכל להיות המשכת אור וספי' האחרת כו' כדי שיוכל להיות תכלית רצונו הזה הפשוט שהוא בחי' אנא אמלוך כו' לפי שאין מלך בלא עם ואם כל אור היה נכלל בעליון הימנו הרי חוזר כל ההשתלשלות להכלל בעצמות אא"ס כמו שהיה לפני הצמצום וזהו הפך רצונו הקדום שהוא מחשבה דאנא כו' אשר ע"כ צמצם א"ע להאיר רק בבחי' קו כו' אלא מפני בחי' מחשבה זו עלה ברצונו הפשוט בהכרח שיהיה בחי' סיום להתפשטות כל אור ואור כדי שיוכל להיות בחי' השתלשלות חח"נ וכה"ג כו' וד"ל. וא"כ הרי מובן שכל התהוות האורו' בעצם מציאותן ומהותן הוא מבחי' הקו והחוט שהוא אחר הצמצום ומק"פ מטעם הנ"ל אבל שרש כח המגביל כל אור נמשך מבחי' אא"ס עצמו שלא בדרך קו כו' אלא מחמת שעלה ברצונו הפשוט כך שאל"כ לא יהיה בחי' השתלשלות כנ"ל וד"ל. (וה"ז ממש ע"ד הנ"ל בענין רצון הקדום ששוה אצלו הרצון לאצי' כמו הרצון לעשי' כמשלי' הנ"ל ברצון הבנין ומו"מ וכה"ג וכן בבחי' הרצון הקדום הזה להיות בחי' הגבלת האור כו' שוה אצלו ממש בחי' הגבלת אור עליון דחכ' להגבל' אור היותר תחתון כו' מאחר שכללות המכוון בזה אינו רק כדי שיהיה בחי' ההשתלשלות עו"ע כו' וכנ"ל במשלים באריכות) וזהו ענין בחי' מדרגה השני' שהוא בחי' ההשפעה והמשכה הנמשך מעצמות אא"ס דוקא להיות בבחי' קו המדה שהיא בחי' כח הגבול והמדה לכל אור אחרי התהוות אצילותו כנ"ל וזה דוקא נמשך מעצמות אא"ס שלא ע"י בחי' קו וחוט כנ"ל ואע"פ שזה פלא לכאורה איך ימצא שפע גבול מכח אא"ס שהוא בלתי בע"ג כו' והענין הוא משום דאא"ס כל יכול ויש ביכולתו ג"כ ליתן כח להגביל כל אור ושפע ואין זה מפני שאין יכולת הכח להיות מתפשט יותר אלא שעלה ברצונו הפשוט כך שיהיה בבחינת גבול שלא יתפשט האור יותר כמו שאומר וגוזר עד פה תבא שהגבלה זו אינה אמיתת מצד עצמה רק ע"פ מאמר וצווי זה שגזר אומר שלא יתפשט יותר וכמארז"ל שאמר לעולמו די כו' וז"ש חק נתן ולא יעבור כו' וא"כ יוכל להיות בחינת כח הגבלה הזאת מעצמות אא"ס ואדרב' מפני שעלה ברצונו הפשוט כך ע"כ זה הכח המגביל הוא נמשך דוקא מעצמות אא"ס ולא ע"י צמצום ומק"פ הנ"ל שצמצום ומק"פ זה א"צ רק בשביל להיות