פד,א

כח ומהות האור שהוא בבחי' גבול ממש לגבי העצמות משא"כ כח ההגבלה הזאת הרי היא באה מכח אא"ס בעצמו שגזר אומר לעולמו די כו' שא"צ לזה בחי' צמצום ומק"פ כלל כי כח זה נמשך מעצמותו דוקא וכידוע דבחינת חו"ג כלולים בעצמות אא"ס שלפני הצמצום וזהו אא"ס למעלה עד אין קץ ולמטה עד כו' כמ"ש במ"א וד"ל:

(פח) אך הנה לפי הנ"ל בשרש התהוות הכלים שזהו מבחי' סובב דוקא ששם הרצון בבחינת א"ס ממש כנ"ל א"כ איך יתכן שבחינת אא"ס מאיר בבחינת הגבלה שהוא בחינת יש וכידוע דכל אור הוא בחי' רוחניות של אותו המציאות להיות כחו ומציאותו בלבד אבל בחינת ההתגלות שכבר נגלה הדבר במציאות דבר מה בבחינת יש של הדבר ההוא הוא בחי' כלי המגביל ומתאר את האור כמו בחינת אור החכמה היינו בחינת האור והחיות הרוחני של מציאות השכל והחכמה אך מה שניכר במציאות יש ודבר מה הוא בחינת כלי של אור החכמה וע"כ מצד בחינת הכלי נקרא חכמה בה"א כמ"ש במ"א באריכות וא"כ יפלא איך מאיר הארת אין האמיתי שלמעלה מהיות גם בחינת מקור למקור להשתלשלות מציאות דבר מה רק ע"י בחינת צמצום ומק"פ כנ"ל להיות מכחו דוקא בחינת היש של כל מציאות כו'. אמנם הנה זה הדבר יובן ע"פ ההקדמה הב' והוא מ"ש בע"ח דמבחינת הכאת אור המקיף בפנימי משניהם יחד נתהווה שרש בחינת הכלים שהוא בחינת הישות של כל מציאות כנ"ל. ובאור הדברים הנה מבואר למעלה שבאמת הרי כל ההשתלשלות נמשך מבחינת אותיות די' מאמרות כמו באותיות יהי אור נעשה מציאות האור ואותיות דיהי רקיע כו' והאותיות והצרופים שבהבל הפה ה"ז בבחינת ממלא דוקא כנ"ל וגם בחינת המדות והחכמה והרצון והתענוג שבאים בהתלבשות בי"מ הכל הוא בבחי' ממלא דוקא אך אעפ"כ עיקר קיום מציאות היש של כל ההשתלשלות הוא נמשך מבחי' סובב שלפני הצמצום דוקא והוא מה שכפל הדבר אחר שכבר אמר יהי אור שבודאי אותיות הללו המציאו את האור מאין ליש חזר ואמר ויהי אור דויהי אור זה נמשך מלמעלה מבחינת הי' מאמרות והוא מבחינת סובב דוקא לפי שבחינת היש של האור שרשו נמשך מבחינת סובב דוקא מטעם הנ"ל שכך עלה ברצונו להיות בחינת מגביל לכל דבר עד פה תבא כו' כדי שיוכל להיות מציאות אחר כו' וז"ש כי הוא צוה ברצון הקדום וכבר נבראו כך ממילא כו' חק נתן ולא יעבור ולכאורה לאו רישיה סיפיה דמה ענין חק נתן למה שאמר ברישיה כי הוא צוה כו' אלא מפני שתחלה עלה ברצונו הקדום שיהיה כך וכך במדה והגבלה וז"ש כי הוא צוה כו' וחק וגבול נתן שם ברצונו הקדום כו' עד"מ המצייר ומחליט במחשבתו לעצמו עדיין איך שיהיו אופני ציור הבנין כל דבר ודבר במדה וגבול ואח"כ גוזר ומצוה לעשות כך וכך הרי כל הגבלת דבר ודבר שבצווי המאמר הוא נמשך מאשר הונח ועלה ברצונו ומחשבתו כבר שיהיה הגבלת הציור באופן כך וכך דוקא כו' וד"ל. ונמצא מובן שמבחינת רצון הקדום שעלה כבר הוא שמאיר בי"מ להיות כל דבר ודבר במדה כו' שהוא בחינת ההגבלה בבחינת יש (כמו להיות תמונת ישות של האור באותו האופן שהוא עכשיו בגוון לבן ואדום וממשו וכל חלקי טבעו כמו שהוא כך עלה ברצונו כבר ולא יהיה באופן מציאות אחר וכן הרקיע יהיה עגול כדורי ויהיה מורכב מאש ומים כו' וכה"ג בכל ציור הגבלת התמונה של כל הנבראים כמו העוף בב' כנפים וב' רגלים והבהמה בארבע רגלים והאילן והעשב בתמונתם שהוא בחינת היש התוארי כו' וכמ"ש במ"א וד"ל) וזהו ויאמר ויהי כן שבכל הי"מ והיינו בחינת המשכת והארת המקיף בבחינת סובב בפנימי שהוא בחינת ממלא להיות