פה,ב

מרכבה הטמאה שנז' בפ' שמיני כמו גמל ארנבת ושפן וכו' והנה כ"ז אין ההתהוו' מבחי' מרכבה העליונה רק בבחי' הנפש בלבד דהיינו בחי' הרוחניות של נפש הבהמות הטהורות כו' אבל בחינת הגשמיות של גוף הבהמה בעור ובשר ודם כו' זה לא נתהווה כלל מבחינת רוחניות האור והחיות של המרכבה כו' אלא שרשו נמשך מאשר עלה ברצון הקדום שיהי' בחי' יש וכלי חומר גשמי להגביל את האור והחיות בכל הנמצאים שבכל ההשתלשלות מראשו לסופו כנ"ל ונמצא מה שנמצא מציאות הגשמיות להלביש לרוחניות הוא נמשך מלמעלה מבחינת מקור הרוחניות וכמו כן בחלק הצומח כמו האתרוג שצומח מן האילן וכה"ג הנה ודאי ששרש וכח החיו' הרוחני של פרי האתרוג הנה הוא נמשך מבחי' המזל העליון הרוחני שמלובש בכח הצומח שבאילן ע"פ מאמר תדשא הארץ כו' ועץ עשה פרי כו' וכמו שאמרו אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל כו' אבל גופו ומהותו של גשמיות האתרוג שהוא ישותו וגסותו הנראה לעין הוא נמשך מבחינת סובב דוקא שלמעלה מבחינת מקור הרוחניות והחיות של אתרוג זה הנמשך ע"פ מאמר ועץ עשה פרי כו' שאינו אלא בבחי' ממלא כנ"ל וד"ל:

(צב) ולהבין מ"ש מהר קח את הלבוש ואת הסוס כו'. והנה יש להבין מהירות זאת לאיזה טעם הוא כי לכאורה למה צריך למהר הדבר כ"כ וכו'. אך הנה ר"ת דאת הלבוש ואת הסוס הוא אותיות אהו"ה והוא שם הידוע אהו"ה היוצא מר"ת דפסוק את השמים ואת הארץ כו' שהוא גי' טוב שזהו בחי' יסוד מדרגת יוסף צדיק עליון דאחיד בשמיא ובארעא כו' כמ"ש כי כל בשמים ובארץ כו' כמ"ש בכתבי האר"י ז"ל (ולזה אמר מהר משום דבחינת שפע דיסוד יוצא ונמשך במהירות דוקא וכמ"ש עד מהרה ירוץ דברו ומהרה בה"א שזהו בחי' השפע המגיע לבחי' הנוק' וז"ש עד מהרה גי' ר"נ שהוא נר שבת כידוע בעשר הויו"ת דדכורא שהוא גי' ר"ס כמ"ש כי סר לראות כו' ובחי' הנוק' שאינה מקבלת רק חלק הגבורות הוא מספר ק"ל כידוע בענין נשים דעתן קלות כו' אבל בחינת גבורות שביסוד מגיע לנוק' ואז נק' מהרה בה"א כו' גי' ר"נ מפני שה"ח וה"ג כלולים ביסוד כא' וה' פעמים ה' הוא כ"ה וי' פעמים כ"ה גי' ר"נ וזהו וחסידיך יברכו כה וכן פי' חנו כה כידוע אבל מהר הוא בחי' דכר בחינת יסוד שזהו מקודם בואם לנוק' שחסר ה"א כו' וד"ל) ובאור הדברים הנה יש להקדים תחלה דהשמים הן בחי' לבוש לארץ להלבישה ולהקיפה מכל צדדיה שהרי נאמר נוטה שמים כיריעה ולכן נק' רקיע שפרוש כיריעה ע"ג הארץ כמו הלבוש שהוא בחי' מקיף לאדם מכל צד (ומאחר שא' נוטה שמים כו' משמע שהארץ נבראת תחלה ואח"כ נטה עליה הלבוש דשמים כיריעה כמו עד"מ שעושה אדם אהל לשבת שנוט' היריעה על הארץ כו' וזהו טעם מ"ד שהארץ נבראת תחלה שנאמר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים וטעם מ"ד שהשמים נבראו תחלה שנא' את השמים תחלה מפני שבחי' המקיף קדם תחלה כו' ומ"ד הג' דשמים וארץ כא' נבראו שנאמר קורא אני עליהם יעמדו יחדו היינו מ"ש את השמים כו' ואז ר"ת אהו"ה דאחיד בשמיא ובארעא שמחברם וכוללם יחד כו' וד"ל) אך בחי' הלבוש אע"פ שהוא בחינת מקיף אבל הוא בחי' מסתיר ומעלים לגוף האדם כו' וכדוגמא זאת הן בחינת מחשבה ודבור שאנו רואים שאותיות הדבור באים בגלוי צרופים שונים ומחולקים ברבבות אופנים שונים אבל מחשב' אחת כוללם יחד בסקיר' אחת ומקפת ומלבשת מלמעלה לכל התחלקות צרופי אותיות הללו מראש לסוף הכל בבת אחת וכמו שידוע באדם שחושב מחשבה אחת לבד וכשמביאה בדבור תתחלק לרבבות צרופים שונים וגם בהיות ההתחלקות בדבור ומחשבה זו מקיפם מכל צד ומכ"ש בהיות הדבור כלול במחשבה שמוקף