פו,ב

נעשה כתר המלך וכמ"ש וסוס מוכן למלחמה כו' דהיינו מה שרכב עליו המלך לברר ברורים דנגה כו' וכמ"ש ה' איש מלחמה כנ"ל וד"ל ובחינת לבוש מל' הוא בחינת המקיף העליון כמ"ש ה' מלך גאות לבש בחינת התנשאות כמו המלך המרומם כו' והן כמו השמים שמקיפים לארץ וכנ"ל דארץ הוא בחינת סוס וכמ"ש והארץ הדם רגלי והשמים שמים לה' כמ"ש יושב בשמים כו' ונק' לבוש מל' כמו הלבוש שמקיף לאדם כו' כנ"ל ומ"ש יביאו לבוש מל' היינו בחי' הברור דשמים דנגה שנאמר בהן אלביש שמים קדרות ושק כו' בחי' הסתר והעלם אך לאחר הברור נעשים בחי' לבוש מל' לתפארת ולכבוד כי עיקר התפארת הוא בלבושים דוקא וכמ"ש ר"י קארי למאני' מכבדותא כו' וזהו שלאחר הברור דלבוש דנוגה צוה להלביש את מרדכי היהודי היושב בשער המלך שהוא בחינת יסוד אבא ויסוד ע"י שיושב בשער המלך בחינת מלכות דאין סוף כמ"ש ה' מלך גאות לבש כו' וד"ל וזהו מהר קח את הלבוש כו' דהמן זה שרשו בבחי' דעת דקליפה כמ"ש ראשית גוים עמלק כו' דז' עכו"מ הן בבחי' המדות חג"ת והדעת ראשית הז' מדות רעות והוא כולל חו"ג שהן שמים וארץ שהוא בחי' לבוש וסוס דנגה לאחר הברור ולזה צוה לו דוקא ליקח הלבוש והסוס ולהלביש את מרדכי להיות יחוד בחינת ת"ת ומל' דקדושה כו' שעיקר התפארת הוא בלבוש המלך ועיקר הכבוד הוא ברכיבת הסוס אשר רכב עליו המלך ואשר ניתן כתר מל' בראשו וכ"ז שייך למרדכי היהודי אחר הברור משום דבחכמה אתברירו שהוא בחינת מרדכי בחינת יסוד אבא שעליו נאמר אשר דבר טוב על המלך כו' וד"ל:

(צד) ומעתה הנה יש להבין טעם המהירות שאמר מהר קח כו' במהירות דוקא אך הנה יש להקדים תחלה מארז"ל ע"פ בעתה אחישנה אם בעתה מהו אחישנה אלא זכו אחישנה לא זכו בעתה דוקא כו' ובאור הענין הנה כתיב קץ שם לחשך שהקליפות וסט"א נק' חשך המסתיר ומעלים לאור האלקי עד שיוכלו לומר ידינו רמה כו' והוא להיות שאור האלקי מסתתר עליהם בתכלית ההסתר וההעלם עד שאין הקליפות מקבלים רק מבחינת אחוריים וחצוניות דחצוניות ולכן נקרא אלהים אחרים שמקבלים מבחי' אחוריים דקדושה דהיינו בחי' פסולת השפע העליונה דקדושה הנופל בבחינת מותרות ונובלות כו' כידוע אך הנה גם לבחינת פסולת ואחוריים יש שעור ומדה כמה יהיה וכמה יומשך למטה לחצונים והיא ע"פ מאמר קו המדה שנותן קצבה ושעור לכל ההשתלשלות כידוע וזהו ע"פ רצון בעל ההשתלשלות נתן חוק וקצבה גם למדה ושעור של יניקות החצונים מאחר שאת זה לעומת זה עשה האלהים כו' והן כ"ח עתים בחי' טו"ר עת ללדת ועת למות כו' (וסדרן לכאורה אינו מכוון דב' עתים הראשונים בחי' החסדים קודמים לגבורות והוא מ"ש עת ללדת ועת לטעת כו' ואח"כ להפך הגבורות קודמים שהן עת להרוג עת לפרוץ עת לבכות עת ספוד ועת להשליך אבנים כו' ואח"כ ג' חסדים עת לחבוק עת לבקש עת לשמור ואח"כ ב' גבורות עת לקרוע עת לחשות ואח"כ א' בחי' חסד עת לאהוב והב' בחי' גבורה עת מלחמה ובי"ד עתים השנייים בכ"ז להפך כו' וזהו בחינת התכללות חו"ג ומסיים בקו השמאל בעת שלום כו' וד"ל) וכמ"ש בזהר ע"פ ואל יבא בכל עת כו' וזהו קץ שם לחשך שיש שעור וקץ וגבול לכלות אור שפעם הנמדד להם ע"פ מאמר קו המדה ואז ממילא יאבדו כמ"ש כי הנה אויביך ה' כו' יאבדו כו' ומ"ש בפרוח רשעים הוא כדי להשמידם אחר כך וכמ"ש בלע המות לנצח כו' ואת רוח הטמאה אעביר כו' וכמארז"ל לע"ל מביאו הקב"ה ליצה"ר ושוחטו והענין ידוע שזהו ע"פ רצון בעל ההשתלשלות באופן הברור