פז,א

מרפ"ח נצוצות כו' עד שיושלם הבירור מרפ"ח כו' שנפלו בשבה"כ ולזה ניתן זמן קצוב לימי חיי האדם בעוה"ז כמ"ש ימי שנותינו בהם שבעי' שנה כו' וכאשר יושלם כל בחי' הבירורים וכמ"ש והוצאתי את בלעו מפיו כו' אז ממילא אין להחצונים יניקה כלל לפי שזמן וקץ שלהם כבר כלה עפ"י מאמר קו המדה וכמ"ש במ"א בענין כל הקצין כלו כו' שזמן ימות המשיח הרבה קצים כלו מפני שלא נשלם עדיין הברור דנוגה ע"י תשובה ומע"ט אבל הקץ אשר שם לחשך כבר כלה כו' ואין קיומם אלא מרפ"ח נצוצין לבד שעדיין מלובש בהם שצריך ברור והעלאה ע"י תו"מ ותשובה (וכמ"ש בזהר בענין קץ הימין וקץ הימים שנקרא ג"כ קץ כל בשר כו') וזהו שאמרו רז"ל זכו אחישנה לא זכו בעתה פי' זכו ישראל בתשובה ומע"ט בבחי' ברור דעה"ד טו"ר בתכלית עד שיוציאו כל הנצוצות דרפ"ח שנפלו לע' שרים בבחינת תוס' יניקה על זמן הקצוב להם אז אחישנה לזמן הגאולה שזו היא בחי' התגלות מל' דקדושה כמ"ש בדניאל ועתיק יומין יתב כו' ולה יהב שלטן כו' ומלכותה די לא תתחבל ואע"פ שבדניאל משמע דזמן גאולה יש לה עת קבוע כמ"ש עד עת קץ ובסוף מסיים ואתה לך לקץ כו' עד לקץ הימין ולזה מ"ש אחישנה היינו קודם הזמן ועת קץ הניתן לדניאל אבל לא זכו ישראל בתשובה ומע"ט אלא אדרבה שמוסיפים בעונות שלהם תוס' יניקה לחצונים שמקבלים מהקדושה יתר על המדה הקצובה להם אזי בהכרח שיתעכב זמן הגאולה עד עת קץ הניתן לדניאל רק שהו' סתום וחתום לא נודע ונגלה בכל העולמות כו' וזהו בעתה עת ה"א עתה דבחינת המל' בעת הגיע הזמן שלה להיות לה עליה בבחינת פנימית הכתר כמ"ש וגבה מאד (שזהו בבחינת מל' דא"ס שבג"ר דא"ק כו' כמ"ש במ"א) אך בבא עתה דמל' לעלות בפנימית הכתר הגם שאפשר שגם אז לא יושלם הברורים דרפ"ח מפני שגם אז לא יזכו ישראל בתשובה ומע"ט כו' עכ"ז לא ימנע מזה עת קץ הגאולה וזהו שאמרו לא זכו בעתה. דהגם שלא זכו מ"מ בעתה בהגיע עת קץ הגאולה בהכרח אז שיגאלו אע"פ שלא זכו כו' והיצה"ר שבלבם יבוער מעצמו כמ"ש והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר כו' וכמ"ש רז"ל שישחוט ליצה"ר כו' וד"ל:

(צה) וזהו מ"ש להמן מהר קח כו' היינו שימהר לגמור בחינת הברורים דרפ"ח שהוא בחי' הלבוש והסוס דנוגה וכשימהר הברורי' ויוציאו כל הטוב מבחי' נוגה ממילא אין להם תקומה עוד כי קצם כבר כלה כנ"ל ולא היה להם חיות רק מן הטוב שנופל בהם מסטרא דקדושה כמו מעונות ישראל (וכמ"ש במ"א שגם באת זלע"ז יש בחי' סוסים שרצים וגוזלים יניקה וחיות מהקדושה כו' ונק' שודדי לילה כו' ולאחר הברור נהפך לסטרא דקדושה והוא מה שצוה להמן דקליפה ליקח את הסוס להרכיב עליו את מרדכי כו' להיות בבחי' סוס דקדושה כנ"ל בפי' ואשר נתן כתר מל' בראשו כנ"ל וד"ל:

(צו) ועוד יש לפרש להפך דמ"ש מהר קח כו' זהו לטובתו דוקא ולא לרעתו דכשימהר הברורים דרפ"ח כו' שהוא בחינת הלבוש והסוס להלביש את מרדכי היהודי כנ"ל אזי דוקא יהיה לו תקוה עדיין וכשלא ימהר לא יהיה לו תקוה כלל והענין הוא להפך בפי' בעתה אחישנה דקץ זה אשר שם לחשך ע"פ מאמר קו המדה כנ"ל עדיין לא כלה ע"כ אם זכו ישראל בתשובה ומע"ט ויתברר על ידם בירורי נוגה במהירות גדול' עד שלא יבא זמן הקץ אשר שם לחשך אז אחישנה לזמן הגאולה והחצוני' לא יאבדו קודם זמנם הקצוב מאחר שעדיין יש להם זמן רב וכבר נתברר הכל ונתהפך מחשוכא לנהורא כו' כל הניצוצות דתהו שלזה היה עיקר כוונת המאציל אז לא יחפוץ בהשתלשלות דאת זלע"ז כלל והגם שכבר ניתן להם שעור לזמן הרע שבהם יחזור בו מאותו