פז,ב

הרצון הקדום שהיה בתחלה כמו בדור המבול דכתיב וינחם ה' כו' וז"ש בפרוח רשעים כו' להשמדם קודם עת קצם וזהו שא"ל מהר במהירות גדולה לברר הכל ואז גם לך יש תקוה כמ"ש אז אהפך אל עמים שפה ברורה כו' כי מ"ש ואת רוח הטומאה אעביר כו' קאי גם בעכו"מ שהרי נא' וראו כל בשר כו' ונהרו אליו כל הגוים כי יוסר מהם הרע ג"כ משום דמה שעכשיו הן בבחי' רע גמור זהו מצד ההשתלשלות דאת זה לעומת זה כו' אבל אחר כל הברורים לא יחפוץ במות המת כו' ומ"ש להשמדם עדי עד לא קאי רק על בחינת הרע שבהם שיושמד ויבוער לגמרי וכמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר כו' וכמו במזיקין שנא' ואריה כבקר יאכל תבן. לא ירעו ולא ישחיתו כו' וגר זאב עם כבש כו' דאע"פ שעכשיו יש בזאב וארי רע גמור המזיק וטורף וממית בלי חמלה כלל לעתיד יבוער כל הרע גם בזאב וארי לא יהיה בחי' רע המזיק כלל ע"כ לא ירעו כו' עד שיגור זאב עם כבש ולא יטרפנה כלל כי יבוער כל בחי' רע מכל הברואים שבעולם שנמשך עליהם רק מצד זוהמת נחש הקדמוני כו' כידוע אבל אם לא ימהר הברורים דרפ"ח כו' אלא יומשך זמן רב עד שיוקדם זמן עת קץ אשר שם לחשך שיאבדו ממילא הרי אין לך תקו' כלל כי בבא עת קצך תאבד ממילא והיינו כאשר לא זכו ישראל שאז בעתה דוקא ויכלה קצם קודם שיבא עתה דגאולתם (אך א"כ איך אמר כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה ונהרו אליו כו' וכמה כתובים שמורים על הפוך הרע דעכו"מ לטוב שמזה משמע דאחישנה דודאי זכו דאם לא יזכו ויהיה בעתה הרי יאבדו בזמן קצם ואפשר שכל הכתובי' הללו מדברים גם בלא זכו שיהיה הגאולה בעתה דוקא ואעפ"כ לא יאבדו החצונים בזמן קצם כי הגם שכלה קצם מקבלים תוס' יניקה ע"י חטיפה בסוסים הרצים כו' כמ"ש גוזל אביו כו' או מעונות ישראל וכה"ג אך א"כ למה אמר לו מהר כו' אלא מוכרח לאמר לפ"ז דמהר זה לרעתו ולא לטובתו כפי' דלעיל וד"ל:

(צז) ובכ"ז יובן מ"ש ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד כו' דהנה שרש קליפת עמלק הוא בבחי' הדעת שהוא בחי' ראשית לז' עכו"מ הכנעני כו' שהן ז' מדות חג"ת נהי"מ כו' ולכן קדם עמלק להלחם בישראל ונכנס ראשון יוצא אחרון וזהו ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד לגמרי שאחריתו קשה מכל ז' עכו"מ שהוא עדי אבד בלי תקון כלל משא"כ לעכו"מ שיש להם תקוה כמ"ש אז אהפך אל עמים כו' וגם בעת קצם ששם קץ לא יאבדו לגמרי כי יבוער כל הרע מהם והם יעבדו את ה' כי יבורר ויהופך חשך לאור ולא נא' קץ שם רק לחשך כו' ולע"ל כתיב גם חשך לא יחשיך כו' אבל עמלק אחריתו עדי אבד לגמרי והטעם הוא לפי שיש הפרש בין ז' עכו"מ לעמלק דז' עכו"מ הן ז' מדות רעות וכל מדה רעה בהכרח יש בה תערוב' טוב כל שהוא ולאחר שיבוער הרע מכל וכל ישאר בחי' הטוב שהיה גנוז בהעלם גדול בז' עכו"מ ומלבד מה שיהופך רע לטוב וחשך לאור שכ"ז מפני שבמדות חג"ת כו' יש בחי' עצם ומהות דבר מה כמו החסד הוא מדה ומהות דבר מה רק שחסד דקליפה הוא להתיהר או אהבה רעה כשנהפך לקדושה יהיה מדת אהבה דקדושה כו' וכן הכעס והתפארת והנצוח וכה"ג כשנהפכין לקדושה הן בחי' מהו' ומציאו' דבר מה משא"כ מדת עמלק אינה בחי' מדה כלל בעצם ואין בו ממש כלל כי עיקר בחי' עמלק הוא רק בחי' החוצפ' וההתנשאות לבד שבלא טעם כלל ונק' מלכותא בלא תגא כידוע והענין הוא שיש ב' מיני התנשאות הא' ההתנשאות שמצד הגדולה בעצם כמו מלך ושר או עשיר וחכם וגבור וכה"ג ה"ז יקרא בשם בחי' יש ודבר אבל ההתנשאות שנק' חוצפה הוא המתנשא רק בדרך חוצפה והעזה לבד שאין לו במה להתנשאות כלל כי חסר מכל מעלה ומדריגה כי הוא