פח,א

פחות הערך וחסר מכל לא חכמה ולא גדולה כלל רק שמעיז פניו בחוצפה לבד וזאת ההתנשאות אין לה ממשות בעצם כלל וכלל ותוכל לפול בקל מאד והענין הוא כי התנשאות הזאת הוא הנק' גסות הרוח שרוחו רמה וגבוה בלתי טעם כלל רק מצד טבע הרוח שהוא מתנשא בטבעו ויובן זה עד"מ גלי הים שמתנשאים ביותר עד למעלה מעלה כמ"ש רבב"ח לדידי חזו לי גלא דימא כו' ש' פרסי כו' והנה ידוע בסבת ההתנשאות וההגבהה של גלי הים שאין זה מצד עצמם כלל וכלל רק מצד הרוח לבד שמגביהם ומנשאם למעלה מעלה ולפי תוקף וחוזק הרוח כן יהיה ערך התנשאות' והגבהתם למעלה עד שברוח סערה חזקה ותקיפה ביותר יגביה הרוח סערה בכחו החזק להגלים הגבה למעלה מעלה ביותר ומיד כשינוח הרוח סערה מזעפו לפי ערך הנחת הרוח כן ערך הנחת הגל מהגבהתו למטה מטה עד שכשישתוק הרוח לגמרי יפול הגל למטה מטה וישתוה עם שאר מי הים כאלו לא היה מעול' כידוע שגלי הים בנוחם יפלו וישתוו לארץ שבשפ' הים כו' שהרי מצד טבע המים הוא להפך שיורדין מגבוה לנמוך ולא לעלות מנמוך לגבוה וא"כ ההתנשאות ורוממות הגלים מנמוך לגבוה גבוה זהו הפך טבעם לגמרי רק מצד הרוח שמגביה אותם ומיד שינוח הרוח יפלו למטה כפי טבעם שיורדין מגבוה לנמוך וכו' וד"ל. וכמ"כ יובן שרש ענין קליפת עמלק שהוא בחינת גסות הרוח רוח גבור' בהתנשאות וחוצפה שאינו מצד עצמה כהתנשאו' של הגדולה וכה"ג אלא רק הרוח גסה בהתנשאות והגבהה יתירה ע"כ מעיז בחוצפה בלא טעם כלל לפי שההתנשאות אינה עצמית רק ע"י הרוח וכשינוח הרוח ממילא יושפל גאותם והתנשאותם למטה מטה כאלו לא היו מעולם כמו גלי הים שע"י רוח באו וע"י הנחת הרוח ינוחו ויושפלו ממילא כאלו לא היו מעולם כו' וז"ש בשוא גליו אתה תשבחם ותורידם כו' כי הרשעים כים נגרש השקט לא יוכל כו' וכמו בכל דור ודור עומדים בעכו"מ שרים שמתנשאים ומתרוממים כגלי הים ע"י הרוח שהוא בחינת החוצפה דעמלק מלכותא בלא תגא בלא טעם כלל וכשאון מים כבירים ישאון בשאון ורעש כרעש גלי הים בהתנשאותם הגבה למעלה וכמו המן צורר היהודים שגדלו המלך בהתנשאות וחוצפה בלא טעם והמה שונאי ישראל וצוררי היהודים בתכלית כמו המן בשעתו ואנו רואים שנופלים פתאום מגדולתם ורוממותם למטה מטה כו' כמשל גלי הים לפי שע"י רוח בא התנשאותם וע"י רוח ינוחו כו' וכמו שאנו או' והיא שעמדה כו' וד"ל וכמ"כ אנו מוציאים במ"ש בז' מלכי' קדמאין דתהו (ששרש' בבחינת ס"ג אותיות ג"ס כמ"ש כלו ס"ג כנ"ל והוא בחינת ס"ג דס"ג כו') וימלוך וימת דוימלוך הוא בחינת ההתנשאות יתירה ומיד וימות בבחינת ירידה והשפלה למטה לפי שכל התנשאות שע"י הרוח מיד בהניח הרוח ינוח ויושפל למטה ממילא כנ"ל וד"ל ויובן ד"ז בתוס' ביאור באופן אחר והוא ממשל הולד בבטן אמו שאנו רואים שהולד נולד מן הברור שבטפה דוקא כידוע דאודם שממנו בשר כו' ולובן שממנו עצמות כו' הכל הוא מן הברור הנברר ממ"ד ומ"ן כו' ומן הפסולת גמורים דמ"ד ומ"ן שלא נתהווה מזה אפי' צפורניו ושערות כו' הנה מזה מתהווה השליא שהוא עור הולד שמכסה אותו ומקיפו מראשו לרגליו כידוע והנה בהיות הולד בבטן אמו היתה השליא דבוקה בגוף הולד והיה לו ללבוש ומכסה לשמור גופו כו' אך כאשר הולד יוצא לאויר העולם בהולד מבטן אמו אז בהכרח שיופשט גוף הולד מן השליא והשליא תלך לאבוד כי הולד א"צ לשליא ביציאתו לאויר העולם והשליא מצד עצמה היא מבחינת הפסולת של המ"ד ומ"ן כו' לצורך הולד וקיומו בהיותו בבטן אמו בלבד אבל אח"כ תלך לאבוד ונשלך ארצה כידוע וד"ל והנמשל מזה יובן ג"כ בשרש בחי' קליפ' עמלק הנ"ל דהנה בצאת ישראל ממצרים הדבר דומה לבחינת לידת ולד