פט,א

דאבי"ע והוא למעלה מבחי' ההשתלשלות מ"מ נק' גם הוא בבחינת שם בלבד כמ"ש את שם הוי"ה לגבי מהותו ועצמותו ית' ממש ואין לו ערך כלל רק כשם האדם שאינו אלא הוראה על העצם כו' והיינו מפני שגם בחי' סובב שייך לענין ההשתלשלות מאחר שנק' מקיף וסובב עכ"פ וז"ש כי עמך מקור חיים כו' כמ"ש במ"א אך בזה יתרון מעלתו על בחי' ממלא במה שנקרא סובב ומקיף כעגול המקיף מכל צד שאין בו מעלה ומטה כלל היינו שאין האור והשפע ממנו בא בבחי' השתלשלות עלה ועלול כלל רק בהשוואה אחת לכללות הכל מראש לסוף כא' כידוע וזהו עצמו הטעם שלא נזכר בו ענין הבריאה בלשון התהוות מאתו בפועל אלא בלשון ממילא ומאליו כמ"ש כי הוא צוה ונבראו ולא אמר וברא בפועל כו' כי הנה דוקא בשם אלקים אמר ברא כמו בראשית ברא אלקים ויברא אלקים כו' וכל העשרה מאמרות הוא דוקא משם אלקים כידוע להיותו בא בבחי' כח השפע אלקי בפ"מ דהיינו שאותיות הדבור הן עצמן באים בבחי' כח ואור וחיות להחיות ולהוות הבריאה מאין ליש ונקרא כח הפועל בנפעל. בנפעל ממש. שזהו עיקר ענין ההשתלשלות וכמו מאמר יהי אור אותיות הללו דיהי אור הן המהווי' את האור וכן יהי רקיע תדשא הארץ וכידוע בענין יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ כו' ע"כ בזה שייך לומר לשון ברא ונקרא בורא הכל או יוצר הכל דהיינו שבורא ומהווה את הכל בפועל מכחו האלקי ממש כו' כמו עד"מ כח האדם שנמשך בפעולתו אע"פ שא"א שיתהווה פעולה מגבלת מבלתי בעל גבול ואין זה כמו כח אדם ממש כמ"ש במ"א שגם שם אלקים הוא בא בבחי' אור וזיו לבד אבל הוא בא ג"כ בשם שפע בפועל והן בחי' המשכת אותיות האלקיים כנ"ל (ואע"פ שגם במאמרות דמע"ב נא' ענין צווי כמו ויאמר אלקים יהי אור וכן ויאמר אלקים תדשא הארץ כו' וכמ"ש כי הוא אמר ויהי הרי אמירה זו המשכה היא דכאשר אמר בדבור הרי בדבור זה נעשה הבריאה וכמו שאנו אומרים ברוך שאמר והיה העולם ברוך אומר ועושה גוזר ומקים כו' וכן כי הוא אמר ויהי כו' הכוונה שבאמיר' זו עצמה שאמר נעשה כנ"ל משא"כ כי הוא צוה ונבראו בשם הוי"ה הוא ממילא כמשי"ת) אבל בחי' סובב כ"ע מאחר שנבדל בערך מבחי' השפעה גם לא בבחי' המשכת אותיות שנק' אור וזיו רק מקיף וסובב הכל כנ"ל איך שייך לומר בו שבורא ומהווה בפועל מאין ליש מאחר שהוא למעלה מבחי' כח הפועל כו' ע"כ נאמר בו כי הוא צוה ונבראו ממילא ומאליהם פי' ממילא נמצאו רק ע"י צווי לבד כי בחי' סובב שהוא מקור כל ההתהוות של הברואים אינה באה שם בדרך כח הפועל כו' כמו בשם אלקים דממלא הנ"ל רק מאליהם וממילא כמ"ש כי הוא צוה לבד ונבראו ממילא ומאליהם וד"ל (ואין זה מובן לכאורה דממ"נ אם לא שייך כלל ענין התהוות הבריאה בבחי' סובב כי אינו בא בבחי' כח בשם אלקים כלל למה אמר ונבראו גם ממילא לא שייך שם כו' ואם שייך שם ענין הבריאה רק שהוא בא ממילא ומאליו א"כ במה יש הפרש בין סובב לממלא מאחר שכבר נברא כל בריאת יש מאין ממילא בשם הוי"ה דבחי' סובב ולמה הוצרך להתהוות הבריא' בבחי' כח הפועל אחר שכבר צוה ונבראו ממילא כו':

(ג) אך הענין הוא דפי' הוא צוה היינו שצוה ברצונו ומחשבתו שיומשך בדבור באותיות דודאי עיקר התהוות מציאות הנבראים בבחי' יש מאין נמשך מן הדבור אבל קודם שבא אל הדבור הרי נק' מקור החיים שהוא בחי' סובב ומקיף שכולל הכל מה שנברא יש מאין מן הדבור כמחשבה אחת שמקפת כל פרטי אותיות הדבור כידוע אבל מיד שצוה ברצון ומחשבה הרי מה שיצא לגלוי ע"י הדבור בכח הפועל כנ"ל כבר נבראו ממילא ומאליהם לפי שאין צמצום אותיות הדבור עושה רק גלוי ההעלם שבמחשבה ונמצא שכל בריאה כבר נמצא