צ,ב

נעשה לנשמע לא היה גמר מעשה ובימי אחשורוש נעשה גמר מעשה. אך הענין הוא כידוע שבימי אחשורוש היה לבנ"י מס"נ ממש כל אותה השנה בגזרת המן צורר היהודים שבקש לאבדם שנעשה הסכם אצל כלם מגדול עד קטן נשים וטף והוחלט אצלם שהגם שהם נתונים מדת גזרת המלך ליהרג כלם לא ימירו דתם בשום אופן גם אם יהרגו כולם ויאבדם לגמרי לא עלה מחשבת חוץ בלבם ח"ו וא"כ הרי כלם היו מזומנים ומוכנים להריגה על קדה"ש בפ"מ שאין זה נקרא מס"נ בכח ולא בפ"מ מאחר שהיו מוכנים להריגה בפ"מ וידוע בענין מס"נ בפ"מ ששרשו מגיע למעלה מעלה מאד נעלה גם מתו"מ והוא במהותו ועצמותו ית' כי מס"נ בפ"מ זהו למעלה מן הטעם והרצון לגמרי כו' ולזאת אין מס"נ נכתב בתורה בשם צווי כי ירושה היא בטבעיות מן האבות ולזאת כאשר עולה למעלה מעלה כ"כ מצד יציאות האור מן הכלי לגמרי בבחינת או"ח אל העצמות ממש הרי ודאי חוזר ונמשך להם האור ע"י עליה זו מאותו מקום ומדרגה העליונה שעלו לשם ע"י מס"נ שלהם בהסכם המוחלט כנ"ל והוא שנמשך להם האור ממהות ועצמות אא"ס ב"ה עד שניתן להם התורה כמו שהיא במהותו ועצמותו ממש שהיא בבחינת מקיף ולבוש הגם שהוא האור היותר גבוה כמ"ש עטה אור כשלמה כו' הרי היותר גבוה יותר יוכל לירד ולהשפיל ולהתישב וזהו שנמשך להם בחינת אור דתורה בבחינת לבוש מלכות כמ"ש יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך כנ"ל שז"ש על התורה עטה אור כשלמה שנק' לבוש מל' אשר לבש בו המלך קודם שהאציל וברא כו' וכמו"כ בעשיית המצות שהן בחינת כלים מכלים שונים לבחינת אא"ס ב"ה כמו שהיה בעצמותו ממש ונקרא סוס אשר רכב עליו המלך כנ"ל וכידוע דאור נקרא רוכב והכלי נקרא סוס לפי שמלביש לאור והאור רוכב עליו כמו אותיות המלבישים לאור השכל או אור המדות וכמ"ש במ"א והן רמ"ח מ"ע שנק' רמ"ח אברין דמלכא כו' ומצד בחינת מס"נ שלהם כנ"ל זכו שיומשך להם תו"מ ממקום הנעלה הרבה ביותר מכמו שהיה בזמן מ"ת אע"פ שקבלו ברצון כשאמרו נעשה ונשמע כו' וזהו וקבל היהודים בימי אחשורוש את אשר החלו לעשות בזמן מ"ת שאז לא היה הרצון ע"י מס"נ רק שהיה רצונם לקבל ובמעשה דוקא אך זהו רק התחלה אבל ע"י מס"נ נגמר קבלת הרצון שהיה אז במ"ת מטעם הנ"ל שמס"נ בפ"מ עולה על הכל עד שיש בכחו לקים ולגמור כל קבלת תו"מ שהחלו לעשות בזמן מ"ת וד"ל:

(ט) ולהבין זה בתוס' באור ואיך שע"י מס"נ זכו שיומשך בחי' לבוש מל' וסוס אשר רכב כו' שהן בחי' תו"מ העליונים הנה יש להקדים באור ענין מ"ש כי תרכב על סוסיך מרכבתיך ישועה פי' סוסיך הן ב' מיני סוס א' הרץ בכחו למעלה כמו בגובה ההר גבוה שלא היה יכול לילך ברגליו כלל והסוס נושא את הרוכב עליו עד למעלה והסוס הב' הוא אשר בגבורתו נושא לעמק כל המשא עליו ולא יכשל וגם במישור רץ במהירות שאין זה בכח אדם (וכך הן בחי' האותיות שנק' סוסים כידוע שיש ב' מיני אותיות שנק' כלים לאור השכל שמגביהים ומנשאים את האור למעלה מעלה בעומק אחר עומק כו' ויש אותיות שבכחן להוריד אור השכל עד למטה מטה ביותר להכיל בתוכן כל הסתום וגנוז כו' להורידו למטה (וכמו ר"ע היה דורש על כל קוץ כו' להביא לגלוי למטה מטה ביותר ולהפך יש באותיות כמו בטנת"א רזין וסודות בעלוי אחר עלוי עד רום המעלות והכל היו במ"ת בי' הדברות וד"ל) והדוגמא מזה יובן למעלה במרכב' העליונה שנושא את הרוכב שהוא מ"ש ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם כו' שהן כמו ופני אריה אל הימין כו' שיש במרכבה מעלה יתירה להעלות לאדם העליון הרוכב עד רום המעלות כמשל הסוס שרץ