צא,ב

וקדוש אשכון את מי אשכון את דכא ושפל רוח ואל זה אביט אל עני ונכה רוח כו' כי טבע הרם ברוממות האמתי להגביה שפלים ולרחמם ביותר וכמו שאנו רואים במלך ב"ו שכל שהוא מרומם במלכותו יותר יותר ישפיל גאים ויתנשא עליהם ביותר ויותר יגביה שפלים לרחמם בהשגחה יתירה וזהו כבודו וגדלו דוקא כידוע וכן יובן למעלה במלכותו ית' דכתיב ה' מלך גאות לבש כי לפי ערך רוממות גאותו והתנשאות עצמותו כך הוא גאה גאה להשפיל גאים ולהגבי' שפלים וכמאמר הזהר דיורא דקב"ה באנון מאנין תבירין דוקא כעני ונכה רוח דכא ושפל רוח כו' שם דירתו דוקא וד"ל (וראיה לזה הוא מ"ש ונפשי כעפר לכל כו' פתח לבי בתורתך ולכאורה מה שייכות יש להם זע"ז אך באמת הא בהא תליא דכאשר נפשי כעפר ממש בשפלות ורוח נשברה נבזה בעיניו נמאס אזי נפתח לבו בעזר העליון שנמשך התעוררותו לפתוח לבו בתורת ה' וז"ש ונפשי כעפר כו' אז ודאי פתח לבי בתורתך דפתיחת הלב מלמעלה אינו אלא כשנפשו כעפר דוקא והוא מטעם הנ"ל דעל גאים הוא מתנשא ומסתלק וז"ש לא בשמים היא לא תמצא בגסי הרוח כו' אבל על שפלים הוא משפיל את עצמו ונמשך עליהם כי רם ה' ושפל יראה ותועבת ה' כל גבה לב מטעם הנ"ל וד"ל):

(יא) והנה ישראל שבאותו הדור בימי המן היו כל אותה השנה בתכלית השפלות עד שהיו נמשלים לעפר ממש כי הרי היו הפקר גמור להריגה לכל מי שירצה לאבד ולהשחית וללחוץ ולדחוק עד הנפש ועד בכלל (וגם בכל גלות לוחצים ודוחקים ביותר עד הנפש כו' ונבזים ושפלים ביותר וגוזרים גזרות קשות וכמ"ש לא א' בלבד עמד כו' אבל אינו ניכר ונגלה כלל לישראל כי מה שאמר על עמך יערימו סוד כו' אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד הרי הוא אומר יערימו סוד כו' והם גוזרים כל גזרות קשות בסוד וה' מבטל ואין הנס ידוע אבל בימי המן הרי נודע' הגזרה וקבלו עליהם בפ"מ כו') וע"כ זכו לב' דברים להיות מתגלה בהם מבחינת מהותו ועצמותו רוממות אא"ס ב"ה ולהיות האור מתישב בכלים שלהם כנ"ל וזהו דבר והפוכו לכאור' שאם זכו לגלוי אור העצמות ממש איך יכול להיות שישכון בכלי' מוגבלים שלהם אך הענין הוא שיש בכאן ב' טעמים א' ע"י מס"נ שלהם שהיו מוכנים להריגה בפ"מ שבזה עשו העלאת מ"ן למעלה מעלה ממש שהוא בחינת או"ח אל העצמות ממש ברום המעלות אך א"כ לא היה יכול האור דעצמות ממש לבא למטה לשכון בתוך כליהם והטעם הב' לבד המס"נ שלהם הרי היו אז בתכלית השפלות העמוקה כעפר ממש שזה היה הגורם שירד אור הרוממות העצמו' למטה מטה דוקא להתישב האור בתוך כליהם דוקא לפי שזהו מטבע הרוממות היותר נעלה שישכון דוקא בדבר השפל ביותר כנ"ל במ"ש ואל זה אביט כו' ועי"ז דוקא זכו שיהי' גלוי אור העצמות שוכן בהם לפי אופן כליהם המוגבלים דעומק רום שורה דוקא בעומק תחת כמ"ש כי רם ה' ושפל יראה כנ"ל ואם לא היה המס"נ הרי לא היו מעוררים אתערותא דלעילא במהותו ועצמותו ממש ובמס"נ בלא שפלות העצום לא היה יורד האור למטה כ"כ ע"כ שניהם כאחד טובים היו שבהם וע"י זכו להיות גלוי אור העצמות בתוכם ממש וד"ל וזהו וקבל היהודים את אשר החלו לעשות במ"ת דבשעת מ"ת הגם דכתיב כי תרכב על סוסיך בבחינת או"ח ואו"י כנ"ל לא היה זה ממקום הגבוה מאד נעלה כזה רק החלו אז לעשות בחינת הכלים לאורות כו' כנ"ל אבל גמר הקבלה לתכליתה ולהיות בחינת כלים גמורים היה זה בימי אחשורוש דוקא דהיינו שקבלו היהודים ממקום עליון ביותר שהוא עצמות א"ס ב"ה ממש ע"י מס"נ