צב,א

שלהם ונעשה בחינת כלים גמורים להשראת עצמותו ית' ע"י בחינת השפלות העצום כנ"ל עד שמזה נעשה מקור קיום חזק לתו"מ שיהיו כלים לאורות כנ"ל וזהו וקבל היהודים ל' יחיד ולא אמר וקבלו היהודים לפי שהקבלה הוא מבחינת יחיד חי העולמים ונעשים בחינת כלל א' כאיש א' ממש כי השפלות העצום שוה ומשוה קטן וגדול כו' וד"ל:

(יב) וזהו וסוס אשר רכב עליו המלך דהנה מ"ש במ"ת כי תרכב על סוסיך הן ב' מיני סוס הנ"ל א' בבחינת או"ח בעליה למעלה מעלה והב' בבחינת או"י בירידה מטה מטה וזהו שנחלקו לשנים במ"ת בענין התו"מ כנ"ל אך שרש שרשם הוא בבחינת סוס א' אשר רכב עליו המלך דהיינו שנמשך מן בחינת התנשאות דמל' דקדושה כמ"ש ה' מלך גאות לבש והיינו יביאו לבוש מל' הוא התנשאות העצמות ממש אך מה שמצד רוממות העצמות הוא גאה גאה גאה על גיוותניא דוקא להשפיל גאים זהו בחינת ס"ג דקדושה שהוא בחינת גס והוא כמו המשל של הסוס הא' שהוא רץ בגובה כו' שהוא בבחינת או"ח דוקא ומה שמצד הרוממות וההתנשאות דוקא הוא יורד לשכון בשפלים ולהגביהם כנ"ל זהו בחינת הסוס הב' שהוא כמשל היורד לעמק כו' והוא בחינת ס"ג הב' דבחינת או"י ושניהם היו לאחדים דהא בהא תליא ממש כנ"ל וע"כ נכללו שניהם בסוס א' שהוא ב"פ ס"ג כנ"ל וזהו שאז"ל כל מה שהסוס רץ ומיצל כו' שהוא הסוס אשר רכב עליו המלך להשפיל גאים ולהגביה שפלים כו' שמזה נמשך ממילא ב' מיני סוס דאו"י ואו"ח שבתו"מ שע"ז אמר בשעת מ"ת כי תרכב על סוסיך דבסוס הא' הוא מ"ש לא יהיה לך כו' מפני שירדה שנאה לעכו"ם להשפיל גאים וסוס הב' בבחינת או"י דאנכי שכולל רמ"ח מ"ע כדי להגביה שפלים כו' ומטעם הנ"ל בענין וקבל כו' ע"כ אמר כאן דוקא וסוס שכולל ב' מיני סוסים שבמ"ת וד"ל (וזהו שבקי"ס אמר סוס ורוכבו רמה בים שהן סוס ב"פ ג"ס דקליפה רמה ל' רוממות ול' השלכה כמ"ש במ"א והיינו דבר והפוכו כא' והוא כאשר ירצה ה' להשפיל גאים ומרומם אותם בתחלה להיות גאים ומתנשאים כו' ואז גאה גאה מתנשא עליהם להשפילם וכמו בסנחרב ונבוכדנצר וכמו שמצינו בכתובים רבים וכמו"כ ממש הוא בכל דור ודור ממש ומה שלהשפיל גאים דס"ג דקליפה שהוא סוס ורוכבו תחל' רמה להיות רם על כל גוים הנ"ל ואח"כ השלכ' להשפיל' משום דאת זה כו' וזהו לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי שכמו שפרעה היה סוס ורוכבו כן נלחם עמהם בבחינת ב"פ ס"ג דקדושה):

(יג) ובכל זה יובן מה שעיקר קיום התו"מ תלוי בישראל דוקא ולא בעכו"ם שהרי עכו"ם שמניח תפלין ועוסק בתורה אינו ממשיך כלום (רק ז' מצות ב"נ לבד) וגם במצות הצדקה שנאמר צדקה תרומם גוי היינו לישראל דוקא ואדרבה כתיב וחסד לאמים חטאת ואע"פ שחסד זה מחיה רוח שפלים ולמה נחשב לחטאת אם מחיה נפש כמו החסד דישראל אך מפני שלא נצטוו על הצדקה וחסד ע"פ התורה רק מה שעושין חסד מצד טבען הרי אמרו בזהר דכל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין וראיה לדבר ממ"ש האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיה בני ה"ז צדיק גמור ודוקא בישראל כו' לפי שכח זה דבחי' הבטול מכל וכל רק לעשות רצון ה' לבדו כמ"ש במ"ת כל אשר דבר ה' נעשה אין זה רק בישראל לבדם כו' והוא מפני בחינת השפלות באמת שיש בהם ירושה כמו טבע בנפשם מאבותיהם מאברהם שעשה עצמו עפר כו' שמחמת זה נפתח כוונה שבלב במצות רק לעשות רצון ה' לבד וכנ"ל בפי' ונפשי כעפר או פתח לבי שהיא כוונת הלב במצוה דמצות צריכות כוונה אבל עכו"מ שירושתם מאבותיהם בבחי' הגאות וההתנשאות שלזה נאמר בהם רם על כל גוים כנ"ל ע"כ א"א שיעשו