צב,ב

המצוה בכוונה דבטול רצון כנ"ל ע"כ אינם ממשיכים כלום ולא להם ניתנו כי בלא שפלות ורעותא דלבא אין שום המשכה מלמעלה וכידוע בפי' אם ישים אליו לבו דוקא אזי רוחו כו' וכמו"כ הוא בכל א' מצד הגסות שבו לא יוכל לעשות מצוה בכוונה ורעותא דלבא (רק לגרמיה ולהתנשאות כחסד לאמים חטאת שמוסיף יניקה ושפע להיכלות החיצונים הנק' חטאת כמ"ש לפתח חטאת רובץ מפני שזה החסד הוא מטוב שבנוגה וזהו דלגרמייהו עבדין להוסיף להם יניקה כו') (וכמו"כ גם בישראל א' אמרו אחיכם שנאיכם מנדיכם למען שמי יכבד ה' שעושין מצות רק לגרמיי' למען שמי כו'):

(יד) ובכ"ז יובן מה שאמר המן יביאו לבוש מל' כו' וסוס אשר רכב כו' דהמן הוא בחי' הגסות דקליפה ולכן אמר המן בלבו למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני כו' דהנה מבואר למעלה דלבוש מל' הוא אור לבוש דתורה והסוס אשר כו' הן בחינת המשכות המצות באו"י ואו"ח כנ"ל שזה שייך לישראל דוקא מצד השפלות העצמית ומצד מס"נ שלהם בעצם כנ"ל והוא אשר אנו אומרים בברכת המצות אשר קדשנו במצותיו קדשנו דוקא וקדושה זאת היא בחי' רוממות קדושת העצמות ממש כמ"ש כי גאה גאה למעלה מעלה גם מגאות דמל' דה' מלך גאות לבש הרי הוא בבחינת לבוש לבד וגאה גאה מתנשא ומרומם בקדושת עצמותו ממש וזהו שבחינת קדש זה נקרא יקר והוא שנקרא יקר תפארת כו' כתרגום כבודו זיו יקריה כו' והנה מפני גאותו והתנשאותו ביותר רצה שיומשך אליו בחינת יקר קדושה עליונה זו והוא רק חוצפה יתירה מצד הגסות שבו ולכ"א איש אשר המלך חפץ ביקרו דוקא שהוא יקר קדושה עליונה הנ"ל יביאו לבוש מלכות וסוס כו' שהן התו"מ שנקרא אור לבוש קדש העליון ביותר ומגודל גאותו סבר בלבו למי יחפוץ המלך הקדוש לעשות יקר שלו יותר ממני ושגה ברואה כי לישראל דוקא ניתן היקר העליון הזה שהוא קדושת התו"מ ולא יחפוץ לעשות יקר זה לזולתם כלל וכמו כי אם חפץ בה המלך ונקראה בשם כתר מל' וע"כ צוה להמן להלביש את מרדכי היהודי היקר הזה דלבוש מל' וסוס כו' כי מרדכי אמן את הדסה כו' ולע"ל כתיב ואתם תהיו לי ארץ חפץ תקרא חפצי בה דוקא וד"ל וזהו שעתידים המלאכים לומר לפני הצדיקים קדוש וזה פלא דאיך ידמו צדיקים לעצמות האלקות לומר לפניהם קדוש כו' אך ידוע דקדוש בוי"ו הוא בחינת המשכה קטנה מקדש העליון הנ"ל מהעלם קדושת העצמות לגלוי קצת והיינו כמו ענין לבוש מל' אשר לבש בו המלך והסוס אשר רכב עליו כו' שהן לבושי יקר דקדושת העצמות שמלבישים לנשמות הצדיקים בתו"מ בעה"ז כי חפץ המלך לעשות להם יקרו דוקא וכמ"ש אשר קדשנו דוקא וע"כ המלאכים יאמרו לפניהם קדוש היינו להלבישם מלבוש קדש ויקר העליון דתו"מ וכמו שהמלך יצוה לשריו לעשות יקר שלו למי שיחפוץ ביקרו שמביאין לבוש מל' כו' וכמ"ש ונתון הלבוש והסוס על יד איש משרי המלך הפרתמים דוקא וכמו"כ לע"ל המלאכים יאמרו לפני הצדיקים קדוש וד"ל:

(טו) והנה המן אמר עוד ונתון הלבוש והסוס על יד איש משרי המלך הפרתמים דוקא והלבישו את האיש כו' דפשוטו מובן דד"ז שייך דוקא אל הכבוד והיקר שיחפוץ המלך לעשות באיש שחפץ ביקרו לבד מה שלבוש מל' והסוס כו' שילבש האיש הוא יקר גדול אין זה שלמותו עדיין עד שילבישנו האיש משרי כו' ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש כו' והענין הוא כי האיש משרי המלך הפרתמים משמע שהוא הראש והעליון משרי המלך הפרתמי' ולמעלה הוא השר העליון מיכאל כהנא רבא שהוא שר של חסד העליון בחינת כהנא רבא כו' שהוא המלביש לכל הנשמות בג"ע בלבושי יקר שנעשה מכל מעשה