צג,ב

במשל וכל אופן מתחלק לצרופים רבים) אך הנה במ"ת היו כל הס"ר נשמות מתאחדים כאיש א' ולכאורה איך אפשר שיתאחדו רבוי ההפכים כאלה כו' הענין הוא דאע"פ שמצד השכל והשגה באה ברבוי גדול מאד אין זה רק כאשר האור האלקי אינו בא רק בבחי' ההשגה והדעת אבל בבחי' הרצון הפשוט שאיננו מורכב בשכל וטעם כלל וכלל הרי בזה כל הס"ר נשמות מתיחדים ומתכללים כא' ממש לפי שכאו"א יוצא מכלי מוחו ודעתו להתפעל בנקודת הרצון שבלב שהוא למעלה מבחי' התחלקות בשכל וצרופי אותיות אלא פשוט בתכלית וא"כ כל הרצונות שבס"ר נעשה כמו רצון א' באיש א' כמו עד"מ העם היוצאים למלחמה שיחדיו יהיו כאיש א' במס"נ ואין הפרש כלל בין א' לזולתו כו' וכן היו במ"ת שהיה בהם ההתכללות כאיש א' ממש בנקוד' לרצון הפשוט בהשוואה א' ואז האיר בהם מבחי' אחדות הפשוט בתכלית מבחי' אור פנים העליונים למהוי אחד באחד ממש וד"ל וזהו באור פניך כי רציתם ברצון הפשוט אך במ"ת היה מפני שכל העם רואים כו' אבל בזמן אחשורוש היה מצד שהפקירו עצמן להריגה יצאו כלם מכלל הגוף לנקודת הרצון העצמי לבא במס"נ כנ"ל שבזה כלם משתוי' והיו כאיש א' ממש ברצון א' כו' ע"כ זכו לקבל בתוכם מבחי' אח"פ ממהותו ועצמותו ממש כנ"ל אע"פ דלית מחשבה תפיסא ביה כלל היינו בחכמה ודעת שנק' מחשבה אבל בבחי' רעותא דלבא בנקודת הרצון הפשוט הוא נתפס ולכן נא' וקבל ל' יחיד דוקא וד"ל:

(יח) ובזה יתורץ גם הקושיא השניה הנ"ל למה לא נזכרו במג"א רק בשם יהודים דוקא דהנה פי' יהודים ל' הודאה כמו יהודה אתה יודוך כו' ובנחמי' נא' יהודה בחולם וכמ"ש לאה הפעם אודה כו' כי הנה ידוע ההפרש בין ברכה להודאה דהברכה הוא בחי' השפע וההמשכה מעילה לעלול בבחי' הגלוי מן ההעלם כמו ברוך ה' מן העולם כו' מעלמא דאתכסיא שהוא בחי' ההעלם לעלמא דאתגליא כו' וכמו והמלך שלמה ברוך ל' נפעל כו' וכן פי' ברוך אתה כו' ברכו את ה' וזהו דרך כלל וגם עד"ז ממש הוא בדרך פרט בפרטי ההשתלשלות מעילה לעלול שבחי' העלם שבעליון בא לגלוי בתחתון וזהו הנק' ברכה עד שנמצא מחמת זה רבוא רבבות עולמות מצד רבוי השתלשלות מעולם לעולם וכמ"ש ועלמות אין מספר א"ת עלמות אלא עולמות כו' אך בחי' ההודאה הוא למעלה הרבה מבחי' הברכה כי ההודאה הוא כלפי העצמות ומקור הראשון שהוא מהות ועצמות א"ס ב"ה שהוא מאד נעלה למעלה מבחי' וירידת אור ושפע מן ההעלם לגלוי אדרבה הוא בבחי' העצמות ממש שנק' סדכ"ס דלית מתב"כ וא"א שיבא ויומשך לגלוי כלל ע"כ שם שייך ענין ההודאה וכמאמר הטוב שמך ולך נאה להודות הרי חלק לשתים דבשמך שהוא בחי' גלוי אור וזיו השפע מן ההעלם לגלוי להיות מקור ברכה לחיי העולמות נק' טוב כמו אמרו צדיק כי טוב כי מטבע הטוב דוקא להטיב ולהשפיע וזהו עיקר ומקור סבת ההשתלשלו' עו"ע כידוע וזהו הטוב שמך אבל לך למהותו ועצמותו ממש נאה להודות בבחי' ההודאה בלבד להיותו למעלה מבחי' שם הרי א"א לבא לגלוי אור המושג ע"כ אין מגיע שם רק ההודאה וכמ"ש הפעם אודה את ה' בבחי' שלמעלה מן השכל כו' וזהו ענין ש"ע בלחש וכמ"ש במ"א ע"פ יהודה אתה כו' וד"ל וזהו שנקראו בשם יהודים דוקא כי מצד בחי' מס"נ שהיה אז בכולם כא' שזה היה למעלה מן השכל ע"כ לא נק' אז רק בשם יהודים שהיה מדרגתם אז בבחי' ההודאה שהוא במהות ועצמות אלקות ממש שלמעלה מעלה מכל ההשתלשלות וד"ל וזהו שנזכרו רק בשם יהודים כמו ליהודים היתה אורה כו' וקבל היהודים מטעם שהיו בבחי' מס"נ בנקודת הרצון הפשוט וד"ל: