צד,א

(יט) ובכ"ז יובן מ"ש וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם כו' כי הנה בתחלת הענין אמר והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה כו' לעשות אותם ימי משתה ושמחה כו' ומסיים וימי הפורים האלה כו' דמובן שזה שאמר שלא יעברו היינו שיעשו אותם ימי משתה ושמחה גם לע"ל דוקא (וכמאמר כל המועדים בטלים חוץ ממגלת אסתר כנ"ל) וזה פלא מדוע גדלה מעלת הפורים כ"כ שגם לע"ל לא יעברו מתוך היהודים לעשות אותם ימי משתה ושמחה כו' אך הנה מבואר למעלה במ"ש בבכי יבואו דמצד עוצם בחי' גלוי אור אלקות ממקום ומדרגה העליונה ביותר שהוא מהותו ועצמותו ממש ע"כ לא יכיל הכלי וידחק המוח ויצאו דמעות שנקראו בכיה של שמחה כו' וכנ"ל אבל בזמן אסתר הרי זכו לקבל האור דמהות ועצמות בתוך תוכם ממש שהוא התישבות האור בכלי מטעם מס"נ ומטעם השפלות העצומה כנ"ל באריכות ולזאת עשו ימי הפורים ימי משתה ושמחה דוקא הפך הבכיה דלע"ל כי מה שלע"ל לא יוכלו לקבל האור כי רב הוא מהכיל כו' וע"כ בבכי יבאו כנ"ל אבל בימי אסתר יכלו לקבל האור הגדול ונתישב בתוכם כנ"ל וע"כ עשו משתה ושמחה דוקא כי הנה השמחה הוא דוקא בחי' גלוי האור גם מן ההעלם ביותר כמו שנראה בחוש שבעת שמחת האדם יגלה כל מצפוניו ואשר לא יוכל לגלות סוד סתום בדבור בעת השמחה יבא הכל בגלוי גם היותר נעלם וסתום הרי ע"י השמחה יש גלוי גם לאורות סתומים בכלים וכן ע"י המשתה דנכנס יין יצא סוד היותר סתום כו' שלמעלה מן ההשגה כו' וע"כ עשו לימי הפורים ימי משת' ושמחה דוקא להיות שבא להם התישבות האור העליון יותר בכלי המוח והלב שהוא ענין המשתה ושמחה הפך הבכיה דלע"ל הנ"ל וד"ל:

(כ) וזהו וימי הפורים האלה לא יעברו כו' שיעשו אותם ימי משתה ושמחה גם לע"ל שיתגלה כבוד ה' כו' מפני שיוכלו לקבל האור הגדול בכלי שלהם כנ"ל אך א"כ יש להבין למה אמר בבכי יבאו כו' מפני שלא יוכלו להכיל כו' ואם כבר קבל היהודים והכילו לאור הגדול בזמן אסתר כו' אך הנה מ"ש בבכי יבאו הוא בקבוץ גליות לימות המשיח שלא יכילו האור הגדול מפני שהיו הולכי' בחשך בזמן הגלות וכמו שלא יכלו לקבל גלוי האור העליון דמ"ת כמ"ש וירא העם וינעו ויעמדו מרחוק וזה שעל כל דבור ודבור כו' והנה מה שהיה גלוי האור במ"ת לא היה רק במ"ת ולא היה נצחי כי מיד שחטאו בעגל התנצלו את עדים כו' וכ"ש בחורבן בית ראשון ושני כו' וע"כ בהחזיר להם האור הזה בימות המשיח לא יכלו להכיל ולקבל וז"ש בבכי יבאו כו' אך מה שקבלו בזמן אסתר מפני שהיה ממדרגה העליונה ביותר שלמעלה מבחי' החכמה שבתו"מ מפני מס"נ ושפלות שמפני זה הטעם נתיישב האור בכלי דוקא ולא נתיישב האור בכלי במ"ת כמ"ש על כל דבור כו' הוא עצמו הטעם שמפני זה נשארה בחי' רשימו קיימת ונצחית בכנ"י דימי הפורים האלה להיות בחי' המשכה זאת דאור העליון בכלי שלהם לעולם בל תמוט לנצח דהכל טעם אחד הוא דמפני שזכו לקבל ממהותו ועצמותו ממש שהוא בחי' נצחיות חי וקיים לעד ע"כ גם ברושם האור שקבלו היהודים מאורו העצמי לא יעבור לעולם אבל מה שקבלו במ"ת הגם שהיה מבחי' אור הארת פנים העליונים שבחכמה לא נשאר הרושם נצחי וכמ"ש בבכי יבאו על העדר האור על העבר והעדר הקבלה להכיל כו' אבל ימי הפורים לא יעברו כו' וזכרם גם זכר רושם שלהם לא יסוף כו' וזהו קימו וקבלו היהודים את אשר החלו לעשות במ"ת בקיום נצחי שנשאר קיים לעול' וד"ל:

(כא) ולהבין ענין ופירוש קיום ואיך יתכן ל' קיום על התור' וכמו שאמרו ושנו בלשון חכמים כל המקים את התורה כו' וכן קים א"א