צד,ב

כל התורה כו' וכן קים זה מ"ש בזה דלכאורה אין התורה צריכה קיום שכל עיקר ופירוש קיום הוא לקיים ולחזק הדבר בל ימוט לעולם וזהו עיקר הקיו' שקיומו לעד כמו ודבריו חיים וקיימים כו' וכ"ה לקיים כל דבר שלף כו' וכידוע שכל דברים שצריכים חזוק הוא הנקרא קיום כמו הכל שריר וקים ואז עושה מעש' לקים הדבר כמו שלף כו' (ובאמת ל' המקים את התורה אין הכוונה רק לקים בפועל המעשה לבד כמו קים זה מ"ש בזה כידוע וא"כ זה יפלא יותר למה המעש' נקרא קיום לחזק הדבר תורה מעיקרו ושרשו בל ימוט כו' הלא דבריו חיים וקימים בלא"ה כו') אך הנה ידוע בזהר דרמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא ושס"ה ל"ת הן שס"ה גידין כו' וידוע מארז"ל דשמי עם י"ה הן שס"ה ל"ת וזכרי עם ו"ה הן רמ"ח מ"ע וא"כ שרש הל"ת למעלה מרמ"ח מ"ע שהרי אותיות י"ה למעלה מאותיות ו"ה כו' ולכאורה ד"ז יפלא שהרי הל"ת אינו רק מניעת המעשה לבד (ובע"ח א' דרמ"ח מ"ע הן בחי' ה"ח ושס"ה ל"ת הן בחי' ה"ג ולפ"ז ג"כ אינו מובן למה ה"ג בי"ה כו') ולהבין זה הנה כתיב ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם כו' עד"מ האברים בגוף אדם התחתון שנברא בצלמו בצלם אלקים כו' הנה כל אבר ואבר הרי אור חיותו ממוזג לפי מזג תכונת האבר דוקא כמו אור חיות כח הראי' בכלי העין ואור חיות כח השמיעה בכלי האזן וכה"ג בכל האברים ואנו רואים שבכל אבר אור חיותו בא בו בבחי' גלוי גמור הנק' בחי' א"פ ונמצא בחי' האור והחיות ממוזג ומתחלק ברבוי הכלים מכלים שונים והן רמ"ח אברים שהן רמ"ח כלים לאורות כו' כמו"כ יובן בדוגמא באדם דאצי' אע"פ שאין לו גוף כו' הרי דברה תורה כלשון בנ"א וכמ"ש דמות כמראה אדם כו' ובחי' רמ"ח אברים שלו הן רמ"ח פקודין כמו חסד דרועא ימינא דקב"ה ה"ז ע"י בחי' מעשה הצדקה והחסד שלמטה נמשך ג"כ מלמעלה מבחי' עצמות אא"ס אור החסד דאצי' שיתלבש בכלי כמו עד"מ יד האד' שמשפיע חסד גשמי וזהו הנק' חסד דרועא ימינא כו' ועד"ז כל המ"ע כמו שאמרו מנין שהקב"ה מניח תפלין ונתעטף בטלית ויושב ושונה כו' הרי ע"י למוד התורה שיושב ועוסק ג"ש ביום נמשך מאא"ס בחכמה וע"י התפלין שמניח נמשך בחי' ד' מוחין כו' וכללות רמ"ח מ"ע העליונים שנק' מצות כו' כמ"ש במ"א הן בחי' רמ"ח אברין דמלכא שבהן בחי' גלוי אור מעצמו' אא"ס בכל אבר לפי מה שהוא כמו עד"מ באברי אדם התחתון וכמ"ש במ"א ע"פ אלה המצות אשר יעשה אתם האדם כו' וכמ"ש ועשיתם אתם כאלו עשאוני כו' וד"ל וענין שס"ה ל"ת הן בחי' שס"ה גידין שברמ"ח אברים כו' והענין הוא עד"מ הגידים שבאברים שנק' גידי הדם והנה ידוע דמ"ש כי הדם הוא הנפש אין הכוונה שהדם עצמו הוא הנפש המחי' שהרי הוא אנו רואים שהדם מצד עצמו ומהותו אינו מחיה לדבר מה רק הכוונה שהנפש החיונית מלובשת בדם החומרי וכמ"ש רביעית דם שהנפש תלויה בו כו' והנפש רוחנית היא ומורכבת בחומריות הדם בדרך הלבשה בהעלם גדול וז"ש כי הדם הוא הנפש שבו הנפש מלובשת בהעלם דוקא וא"כ לכאורה יפלא מאין בא בחי' גלוי החיות דנפש החיונית באברים אם הוא בהעלם דוקא בדם כנ"ל אך הנה מבואר במ"א באריכות בענין חיות האבר מן הדם שאין זה מן מהות ועצם הדם שהרי לא נמצא בגלוי בכל חלקי האבר התפשטות דם (ודם האברים שנגלה מיד כשיחתוך זהו חיצוניות הדם ואין זה עיקר חיות האבר) אלא הענין הוא דבדם מורכב יסוד המים והלחלוחית הנמצא מן הדם הוא בחי' יסוד המים שבו והוא עיקר המתפשט בבחי' חיות לכל האברים בגלוי גמור ואם לא בחי' יסוד המים שבו לא היה הדם מתפשט באברים כלל כי הדם מצד עצמו ומהותו הרי בחי' החיות של הנפש גנוז בו בהעלם בהעדר ההתפשטות