צו,ב

אור בו"ה שהן רמ"ח אברין דמלכ' כנ"ל וזהו אכלו ריעים לעילא ריעים הללו הן חו"ב דאצי' שנק' תרין ריעין דלא מתפרשין והן שרשי המוחין ומדות שנק' ו"ה הנגלות כו' וכידוע שמן המאכל שנהפך לדם עולה ללב ומן הלב אל המוח ושם משכן הנשמה וחוזר ונמשך מדם לרוח ונפש שבחללי הלב כו' וכמ"ש במ"א בענין מוחא ולבא וכבדא בענין הקרבנות כו' וד"ל ולפי שמן ההעלם בא לידי גלוי הרי ההעלם עיקר והגלוי ממילא בא כי יש בכלל מאתים כו' לכן לא הזכיר בחי' אכילה זו דתו"מ רק בריעים שהן חו"ב י"ה וממילא נכלל בזה בחי' דודים שהן ו"ה כו' וז"ש אכלו ריעים לעיל' כו' וד"ל:

(כז) אך כ"ז הוא כמו שהתו"מ באין בהשתלשלות דעלמין כו' שהן י"ה עלמין סתימין כו' והוא מוח ולב העלם וגלוי שהוא עיקר בחי' אדם כנ"ל אבל ענין המקיים את התורה שהוא לקיים אותה בהתהוות חדשה ממקור חוצבה בעצמות אא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' עלמין כנ"ל הנה זהו ע"י בחי' שתו ושכרו דודים לתתא דוקא דהנה פי' דודים הוא בחי' זו"נ עלמין דאתגליין בחי' ו"ה שהוא בחי' גלוי האור בכלי דוקא אך הנה בחי' השתיה דיין וכה"ג יש בה יתרון מעלה מן האכילה שהאכילה אינה רק בבחי' החכמה והדעת שמחזק המוחין שבראש כנ"ל במאכל שנהפך לדם כו' אבל השתיה דיין משכר ומגיע בבחי' שלמעלה מן הדעת דוקא כידוע בענין חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע כו' למעלה מן הדעת כו' והטעם הוא לפי שפורים ויוה"כ שרש א' להם במס"נ ותשובה עלאה שלמעלה מן הדעת רק בטול רצון מכל וכל למעלה מן הטעם והדעת כו' וע"כ יוה"כ אין בו אכילה כו' מפני שהוא בבחי' שלמעלה מבחי' אכילה דתו"מ דמה שהתו"מ הן בבחי' אכילה כנ"ל בפי' מפרנסין לאביהם כו' היינו בזמן הגלות דוקא שנתלבש וירד בבחי' האכילה כו' אבל יוה"כ שהוא כמו העוה"ב אין בו אכילה כו' וכמ"ש בזהר באתריה לאו אורחיה למיכל כו' וכ"ה בחי' ומדרגה דפורים לפי שהיה בהם מס"נ שלמעלה מן הטעם והדעת שמגיע בעצמות ממש שמשם נמשך מקור התו"מ שבבחי' החכמה ודעת כו' ע"כ חייב לבסומי עד דלא ידע כו' שזהו למעלה מבחי' האכילה שהיא רק בבחי' החכמה והדעת כנ"ל. וזהו שתו ושכרו דודים לתתא. פי' שתו ושכרו בחי' השתיה דיין המשכר דוקא שלמעלה מן הדעת כו' בזה מעוררים למעלה בבחי' ומדרגה שלמעלה מן הדעת דהיינו למעלה מבחי' הדעת וחכמה דתו"מ כשבאין בבחי' השתלשלות עלמין שכבר נמשך כו' אלא במקור חוצב התו"מ בבחי' העצמות שלמעלה מן החכמה שמשם נתהווה התו"מ בהתהוות חדשה ממקורם הראשון וכנ"ל בענין המקיים את התורה כו' ונמצא דשתו ושכרו דודים לתתא הוא למעלה מבחי' אכלו ריעים לעילא משום דבחי' לתתא שהוא למטה מן הדעת שרשו בלמעלה מן הדעת כו' והיינו מטעם הנ"ל שנעוץ תחלתן בסופן דוקא ע"כ בשתיה דדודים לתתא דוקא שם מתקיים התורה במקור חוצבה יותר מבבחי' י"ה שנק' ריעים כו' וד"ל:

(כח) וזהו קימו וקבלו היהודים כו' וארז"ל קימו מה שקבלו כבר במ"ת וזהו את אשר החלו לעשות בזמן מ"ת כו' דהנה לכאורה יש להבין במארז"ל דבמ"ת כפה עליהם ההר כגיגית דמשמע שקבלו באונס והרי יש סתירה לזה ממקרא מפורש שאמרו למשה כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע כו'. ועל כל דבור ודבור פרחה נשמתם כו' משמע שקבלו באהבה וברצון גמור כידוע. אך הענין הוא שבזמן מ"ת היה בחי' התגלות אא"ס על כנ"י בבחי' מקיף מלמעלה למטה בבחי' חבוק לעורר בנשמתם בחי' הרצון במס"נ מלמטה למעלה והוא אשר השיבו למשה כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. שזה לא היה מכח התעוררות עצמם אלא