צח,ב

(לב) וזהו ליהודים היתה אורה כו'. פי' כי הנה התורה נק' אור וכמ"ש ותורה אור ויש להבין למה נק' התורה בשם אור דוקא. אך הנה פי' ל' תורה הוא ענין ההוראה כמו יורו משפטיך כו' ולהבדיל כו' ולהורות כו'. והענין הוא כמו עד"מ מן אור הגשמי שאין תועלתו לדבר עצמו רק להורות הדרך להולך באישון לילה שלא יפול בבור וכה"ג וכן יש באור החכמה שהיא להורות ולהבדיל בין טוב לרע כו' וע"כ התורה נק' אור כמו אור הנר כן אור התורה מאיר להורות הדרך הישר לפני ה' ולא לנטות ימין ושמאל ולכן נא' דרכיה דרכי כו' ונק' אורחות ה' דרכי ה' כמ"ש כי ישרים דרכי ה' כו' ולכן נק' תורה ל' הוראה וכן אור השכל מאיר בכל דבר נבוך ומבולבל המעורב טו"ר גם בתערובת דקה ביותר ואור החכמה תברר ותבדיל בין טוב לרע בתכלית הבירור וההבחנה הזאת היא ע"י ראיית השכל כמו שרואין לאור הנר וכמו"כ חכם הרואה את הנולד להבא וכה"ג בכל דבר נעלם וסתום כמו חשך ע"י אור החכמה יתגלה כו' וכמ"ש כיתרון האור מן החשך דוקא ולמעלה היינו מ"ש ישת חשך סתרו בבחי' ההעלם בעצמות והחכמה מאין תמצא מאין ליש בבחי' גלוי אור וז"ש יהי אור שהוא אור דתורה וכמו שהאור הגשמי הוא בבחי' בריאה ע"י מאמר יהי אור כך אור דתורה דמח"ע כו' ע"י מאמר יהי אור כו' נתהווה מאין ליש כמ"ש והחכמה מאין כו' וד"ל:

(לג) אך עדיין יש להבין למה נק' אור החכמה בשם תורה ל' הוראה כנ"ל הרי אין ענין ההוראה וההבחנה נמצאת רק בדבר חכמה שכבר ישנה במציאות כמו כל מיני ההשכלות שהלמוד בהן הוא ע"י הוראת אור השכל להתחכם בחכמות והשכלות הללו להבדיל כל טעות ושקר ולהעמיד הדבר חכמה על אמתותה דוקא שזהו ע"י השכל שמוציא לאור אמתת הדבר כידוע אבל כאשר עדיין לא היתה מציאות חכמה בעולם קודם שנברא עדיין ע"י מאמר יהי אור כנ"ל איך יתכן לקרות להתהוות אור החכמה בשם תורה להבדיל ולהורות בתערובות טוב ורע שבשכל אחר שאין עדיין דבר חכמה לברר ולהבחין בו כו' אלא מוכרח לומר דמאמר יהי אור קאי על בחי' החכמה שנק' אור וכאשר כבר נתהווה בחי' החכמה ונתחלק לל"ב נתיבות כו' אז שייך ענין ובחי' חכמה דתורה שנק' ג"כ אור כמ"ש ותורה אור אבל הוא למעלה הרבה מבחי' אור דחכמה עד שהוא מורה ומברר בכל מיני אור דל"ב נ"ח בכל תערובת טו"ר שנפל בהן וה"ז כמו משל בחי' הלמוד במושכלות שכבר במציאות לבררם ולהעמידם על האמת להוציא השקר והטעות כנ"ל וראיה לד"ז ממה שמצינו שהתורה קדמה לעולם כמ"ש כאשר יאמר משל הקדמוני כו' ובראשית בשביל התורה כו' וכמ"ש ואהיה אצלו אמון. אמון מופלא כו' כמ"ש במ"א ומאמר יהי אור הוא אחר מאמר דבראשית שהוא בא בבחי' ההשתלשלות וא"כ א"א לומר דמאמר יהי אור קאי על אור דתורה כו' אלא על בחי' אור דחכמה סתם ומ"ש אורייתא מח"ע נפקת היינו מבחי' חכמתו העצמית שלמעלה מבחי' אור ולכן אמר ותורה אור שביכולתה לברר בבחי' אור דחכמה שכל מברר בהכרח שהוא גבוה מן המתברר כו' וד"ל:

(לד) וזהו ואהיה אצלו אמון אמון מופלא כו' כידוע דאאלפך חכמה הוא ענין הלמוד שבחכמה הנ"ל בפי' ותורה אור כי תרגום למוד אולפנא כו' והוא בחי' מקור החכמה שנקרא אין וכמ"ש והחכמה מאין כו' שמשם נמצא מציאות החכמה מאין ליש ולכן ביכולתה להאיר אור בכל חכמה כמ"ש ותורה אור שהוא ההוראה והלמוד כנ"ל (וכמ"ש וכל בניך למודי הוי"ה שהוא מקור להוי"ה דחכמה כמ"ש ה' בחכמה כו' והוא ע"י למוד התורה שמלמדין להמשיך שם הוי"ה כמו בחי' אולפנא ממש כמ"ש ואאלפך חכמה כו') אך זהו דוקא כאשר כבר