צט,א

ירדה התורה להיות בבחי' אור בבחי' למוד שנק' אולפנא כנ"ל אבל כמו שהתורה היתה קודם שנאצל ונברא העולם בחכמה שלא ירדה עדיין להאיר למטה ואז נק' פלא בהיפוך אותיות אלף כידוע והוא בחי' ההסתר וההעלם בעצמות המאציל כמו כי יפלא ממך וזהו אמון מופלא בחי' פלא העליון כו' והוא הנקרא אורה מקור האור דתורה הנ"ל וזהו ליהודים היתה אורה בחי' נוק' לפי שע"י מס"נ מלמטה למעלה שבזה קימו את אור דתורה ממקור חוצבה בבחי' פלא מטעם הנ"ל דנעוץ תחלתן בסופן דוקא שלזה היה תחלת המחשבה והרצון הפשוט כו' ע"כ נאמר אורה ל' נוקבא כמ"ש אשת חיל עטרת בעלה כו' שהאור הזה ע"ש כנ"י נקרא אור שלה (כמ"ש בזהר ויהיו חיי שרה דילה אנון כו') וזהו מפני שאתדל"ת שלהם עשה אתדל"ע שזהו יותר עולה בבחי' העצמות כו' מטעם הנ"ל באריכות ולכן אמר ליהודים דוקא היתה אורה בחי' נוק' שלמעלה גם מבחי' ותורה אור בחי' דכר משפיע למטה כי פלא למעלה מאאלפך חכמה כנ"ל וד"ל:

(לה) ושמחה וששון ויקר. הנה בזמן מ"ת נאמר ביום חתנתו וביום שמחת לבו כו' הרי היתה השמחה בלבו בהעלם ולא באה עדיין בגלוי למטה בעולמות וגם לפי דברי רז"ל דביום שמחת לבו קאי על בנין בהמ"ק גם אז לא היתה השמחה בגלוי רק שמחת לבו לבד ואף גם זאת לא היתה השמחה רק במשפיע שנק' חתן כמ"ש ביום חתנתו אבל לא נא' שמחה בכנ"י שנק' כלה רק בזמן מרדכי ואסתר דכתיב ליהודים היתה אורה ושמחה שהיה בכנ"י בחי' שמחה בהתגלות וכמ"ש אם הבנים שמחה ועיקר השמחה נק' על שם הכלה משא"כ במ"ת שע"ז אמר משמח חתן עם הכלה שהכלה מקבלת שמחה מן החתן וכמ"ש אשה בעלה משמחה כו' אבל כאשר אשת חיל עטרת בעלה כו' כמו בפורים ע"י מס"נ שלהם באתדל"ת שעשו אתדל"ע דנעוץ תחלתן בסופן דוקא כנ"ל הרי נהפוך הוא שעיקר השמחה דוקא ע"ש כנ"י וזהו ליהודים דוקא היתה כו' ושמחה והטעם הוא כי עיקר שמחה הוא רק גלוי ההעלם כי נתגלה אז דוקא בחי' עונג הנעלם שבעצמות להיות לו דירה בתחתוני' כו' משא"כ במ"ת שלא היה רק שמחת לבו בהעלם כו' וד"ל. וההפרש בין ששון לשמחה ידוע שהשמחה היא בהתגלות גמור לעשות סעודה ומשתה וששון הוא בלב ואמנם שניהם באים על גמרו של דבר דוקא עד"מ מלך שעושה משתה וסעודה להיות הכל שמחין בשמחה בהתגלות לפי שכבר גמר הדבר כמו גמר בנין גדול או גמר נצוח מלחמה וכה"ג אבל כ"ז שלא נגמר הדבר הטוב אע"פ שבלבו מתענג על טוב הדבר אבל אינו שמח שמחה גלויה עדיין עד שיגמור הדבר דוקא וכמ"ש במ"א ע"פ ויספו ענוים בה' שמחה כו' וגם כאן לפי שקימו מה שקבלו והחלו לעשות בזמן מ"ת כנ"ל הרי עיקר גמר הדבר היה עכשיו בזמן פורים ולכן נאמר ליהודים היתה אורה ושמחה וששון כו' וד"ל:

(לו) ומעתה יש להבין למה גדלה שמחת פורים מכל שמחת יו"ט דכתי' בהדיא כו' עד שחייב אינש לבסומי כו' דהנה כל שמחת יו"ט הוא ע"פ התורה דכתיב ושמחת בחגך וכן ושמחתם לפני ה' כו' בהיות ידוע בשרש בחי' י"ט שהוא בחי' מוחין דאמא דכתיב בה אם הבנים שמחה כו' לפי שהשמחה הוא בחי' גלוי ההעלם כידוע ובכל מועד ורגל יש גלוי ההעלם מאא"ס בבחי' בינה בפסח בבחי' החסד כו' וזהו ע"פ בחי' סדר ההשתלשלות דסובב וממלא וע"כ בא' מצות השמחה בי"ט ע"פ התורה ושמחת כו' אבל בפורים עיקר השמחה הוא למעל' מבחי' ההשתלשלות דסובב וממלא דהיינו רק מבחי' עצמותו ומהותו ית' ממש דוקא כנ"ל שזהו ע"י בחי' מס"נ שלמעלה מן הטעם ודעת וע"כ אין השמחה בבחי' טעם ודעת כמו שמחת י"ט שהוא בחי' בינה אם הבנים שמחה כו' אלא