צט,ב

למעלה מן הטעם ודעת (וע"כ אין אומרים הלל והודאה בפורים שההלל הוא השמחה שמצד הדעת אם הבנים שמחה כו') וכל בחי' שמחה שלמעלה מן הדעת לגמרי גדולה ביותר להיותה למעלה מבחי' השתלשלות לגמרי ולכן הפליגו רז"ל בשמחת פורים כי חייב אינש לבסומי עד דלא ידע כו' להיותה למעלה מבחי' הדעת מטעם הנ"ל ע"כ חייב לבסומי כ"כ עד שתהיה השמחה למעלה מן הדעת ולא ידע בין ארור המן כו' ולא תהיה השמחה ע"פ הדעת כו' וד"ל ומה שתלו ענין השמחה שלמעלה מן הדעת בהבחנה זו שבין ארור המן כו' אין הכוונה שישתווה ח"ו לטעות בין ארור המן כו' שבודאי המן ארור לעולם כו' אלא תהיה השמחה מצד עצמותו ית' דוקא דקמיה כולא כלא כו' כחשיכה כאורה שוין ממש מפני העדר תפיסת מקום כו' כמ"ש במ"א ושם אין הפרש בין ארור המן כו' וזהו עד דלא ידע ההפרש בין כו' וד"ל:

(לז) אך הנה מעתה יש להבין למה מותר בעשיית מלאכה בפורים ולא גזרו עליה כמו ביו"ט והלא ק"ו הוא מיו"ט שאם בפורים השמחה גדולה משמחת יו"ט יותר ראוי לאסור המלאכה שמונע השמחה ובפרט מאחר שקבלו היהודים את אשר החלו שקבלוה ברצון ולא באונס הרי יותר ראוי ע"פ התורה לשמוח בפורים מבחג השבועות כו' אמנם הנה שרש הענין בהיות ידוע בטעם אסור מלאכה ביו"ט הוא לפי שיו"ט נק' מקרא קדש מבחי' שבת שנק' קדש מלה בגרמיה כו' בחי' המנוחה והשביתה מן העבודה וז"ש כל מלאכת עבדה לא תעשו כו' והוא למעלה בחי' הבירורים דט"ל מלאכות חורש וזורע כו' והוא עצמו הטעם לענין השמחה ביו"ט כמ"ש במ"א והנה לפ"ז יש מניעה אל השמחה מצד העבודה במלאכה לפי שהמה ב' הפכים כי עובדין דחול הוא לברר ברורים שהוא בחי' ירידה דו"ק דז"א וביו"ט הוא בחי' עליות לו"ק דז"א כו' וז"ש הטעם ג"כ לאיסור מלאכה ביו"ט מפני שממנו השמחה כו' אך הנה כ"ז לא שייך רק בבחי' השמחה בחי' קדש הבא בבחי' השתלשלות דחו"ב כו' שנמשך מבחי' סובב בממלא כו' כנ"ל אבל בחי' פורים שהשמחה היא מצד עצמותו ית' דוקא שלמעלה מן ההשתלשלות דסובב וממלא כו' הוא בבחי' שלמעלה מן הדעת דשם שוין חשך ואור כמ"ש כחשיכה כאורה כו' משום דכולא קמיה כלא כו' כנ"ל א"כ אין עשיית מלאכה בטול ומניעה כלל וכלל לבחי' שמחה הגדולה הזאת למטה כי דוקא בשמחה שמצד הדעת יש לה מניעה ובטול בעשיית מלאכה כנ"ל אבל בשמחה שלמעלה מן הדעת אין בחי' עבודה נחשב ליש כלל ולמעלה ג"כ ענין הבירור דל"ט מלאכות לאהפכא חשוכא לנהורא כו' שנק' עובדין דחול אין זה בחי' מניעה וביטול כלל לבחי' השמחה שמצד עצמו' אא"ס ממש דקמיה כחשיכה כאורה כו' ולהיות כי הוא למעלה מבחי' השתלשלות כו' גם חשך לא יחשיך כו' ע"כ מותר בעשיית מלאכה שאין זה תופס מקום כלל כו' רק מרדכי רצה לגזור על המלאכה לעשות לפורים דאורייתא והוא להיות השמחה ע"פ תורה דווקא משום דהדר קבלוה ברצון והוא להיות בחי' מרדכי בחי' החכמה לברר בירורים כנ"ל בפי' אשר כתב מרדכי ולדעתו המלאכה ביטול ומניעה קצת אבל לא בעו לקבולי מיניה גזירה זו מטעם הנ"ל ששרש שמחת פורים למעלה משמחת יו"ט דאוריי' כו' וד"ל:

(לח) ויקר הנה כתיב אדם ביקר בל ילין כו'. וזה קאי על אדה"ר כשהיה בג"ע קודם שחטא בעה"ד כו' שלא היה יכול לעמוד שם לקבל בחינת יקר העליון כו' ובאור הדברים הנה פי' יקר הוא בחינת הארת אא"ס כשהוא בא בבחי' ומדרגה הגבוה מאד הוא שנקרא יקר כמו עד"מ כשמשתעשע האדם בדבר היקר מאד נעלה כי עיקר היקר הוא רק הפלגת הערך כמו יקר תפארת גדולתו כו' כל הון יקר כו' ושרשו הוא בחינת השעשועים המופלגים