קד,ב

לאין, וכמו המלאכים שביטולם רק במקור חוצבם במל' דבי"ע, אשר לפי ערך זה הוא גם בתכלית העילוי דנה"ט, והוי כטפל לעבודת הנשמה שהוא עיקר, וא"כ למה ירידה זו לצורך עלי' להנשמה עצמה, ע"י שתזכך את הנה"ט.

תוכן. עבודת הנשמה בהשגת איכות הע"ס במהוע"צ.

פרק יט. ירידת הנשמה לתקן הנה"ט שיבוא לביטול אמיתי ביחו"ת, אשר כחה רב מהביטול דנשמה עצמה ביחו"ע, דשרש הנה"ט מפני שור, שהחיות נושאות בכח שרשם שבתהו שקדום לתיקון, את האדם שעה"כ בבחי' כי לא אדם, וכמו הבע"ת דמשכין לי' בחילא יתיר, מצד שרש הנה"ט, שהוא בחי' ס"ג שלמעלה מצדיקים גמורים שהוא מ"ה דאדם דתיקון, שהוא אור החכ' אב הנשמות, וכתי' וזרעתי כו' זרע אדם מ"ה וזרע בהמה ב"ן, וע"י התשובה גם הרע נהפך לטוב, יש בו עילוי משרשו הקדום, וז"ש דוד בהמות הייתי עמך.

תוכן. מעלת ביטול היש דנה"ט שמוספת עילוי בהאין דנשמה.

פרק כ. וזהו שרש הטעם דקרבנות דלכאו' איך בהקרבת בהמה שאינה בר דעת בעד האדם יתוקן פגמו, אך אדם שהוא שם מ"ה, כי יקריב כו' בהמה שם ב"ן, קרבן להוי' דוקא, והוא שהנה"א שנק' אדם יקריב להנה"ט שהוא בהמה, ויכולת הקרבה זו באדם דוקא, הנה אז מתעורר כח וניצוץ הנעלם שבבהמה, משרשו הקדום לתקן נפש האדם, וכמו באכילה שתחלה מקרב את המאכל שיוכלל ע"י הכנה וברכה, ואח"כ המאכל מחזק אותו (ותשו' הוא עוד למעלה מקרבנות, שמהפך את הרע לטוב ממש).

תוכן. טעם הקרבנות, הקרבנות ע"י אדם דוקא.

פרק כא. מבאר הטעם שהקרבנות טעונות צפון, וכן השולחן בצפון, ולכאו' היו ראוים להיות בדרום שהוא ימין, ולמה שם בצפון ציוה הוי' את הברכה והגילוי אור עליון שבא ע"י העלאת תמיד, וכתיב צפונה, ונקראת לפני הוי', למעלה מהוי', צפונ'ה שצפון בה"א, ה"א אחרונה שהוא הצמצום, והוא סיבת התגברות תשוקת העלי' דשרפים וחיות, ועי"ז עולים הקרבנות בהצפון ומוסתר שבה"א אחרונה, לבחי' לפני הוי' דאדם, וכן בעבודת התפלה שהנה"א מעלה את הנה"ט להיות נכלל באש של מעלה.

תוכן. הצמצום וההתעלמות סיבת ההתגברות.