קה,א

פרק כב. מבאר כי האדם שהוא הנה"א מעלה ומקריב לבהמה דנה"ב, שבההשגה דיחו"ת יש עלי' להנה"א למעלה משרשו בבחי' יחו"ע, והוא הביטול עצמי דיחו"ע שזהו אדם ובהמה תושיע ה' שלמעלה משניהם, שעוזר להאדם הנה"א שיוכל להקריב ולהעלות את הבהמה דנה"ב, ועוזר לשם ב"ן שתתברר, וגם יברר למ"ה דאדם, וכמו החיות שנושאות את הכסא, וארון שנשא את נושאיו, ועזרת הוי' כולל הפכיים מ"ה יברר ב"ן, וב"ן יתברר ויברר מ"ה.

תוכן. שע"י העבודה דיחו"ת מגיעים למעלה מיחו"ע, שהוא הביטול עצמי דיחו"ע, ג' מדרי' יחו"ת, יחו"ע, וביטול עצמי דיחו"ע.

פרק כג. ובזה יבאר ג' אהבות שבק"ש, לבבך, נפשך, מאדך, ומציע כי ב' חללים בלב, הימיני רוח חיים ושרשו במוח החכ', והשמאלי משכן הנה"ט ומקורן מוח הבינה, וע"י התפעלות האהבה דלבבך, בלב הגשמי ברתיחה, בדוגמת העלאת דם התמיד, שהתפעלות זו באה ע"י ההשגה שבמוח ביחו"ת, אייתי רוח מן אור הנשמה שבמוח, שיהי' למטה כמו למעלה והיא אהבה דנפשך, הבאה אחרי לבבך, וזהו אדם שהוא רוח חיים שבלב דשרשו במוח הבינה מקריב הנה"ב, ואז גם הנה"ב באהבה דלבבך מעלה בחי' נפשך, שעי"ז נעשה עליית הנשמה שבמוח שהוא אהבת מאדך.

תוכן. ג' מדרי' אהבה, לבבך, נפשך, מאדך, חלל הימיני מקורו במוח החכ' והשמאלי במוח הבינה.

פרק כד. ובזה יבאר מה שדם התמיד בא בין הטבת ה' נרות וב' נרות, דהנה כדי שאור החכ' יאיר בהמדות, הוא ע"י דם התמיד, ומ"מ הטבת ה' נרות קודם לדם התמיד, ומחלק בין הטבה והדלקה, דהכנת הה' נרות בשמן לא יחסר, שהם בהה' מדות, דעד הוד אתפשטת, וההכנה הוא בההשגה דשמע ישראל בבינה לבא, ואחרי הקרבת דם התמיד נמשך גם בהב' נרות שהם יסוד ומל', והדלקת כולם בלילה דוקא.

תוכן. בטעם הקרבת דם התמיד בין הטבת ה' וב' נרות.

פרק כה. יבאר שהקטרת הוא בכל מאדך, וכמו שע"י לבבך מגיע להעלאת דם התמיד שהוא נפשך, דגם שם יאיר האור דחכ', הנה עי"ז מגיע לקטרת שהוא דומם ואינו ראוי למאכל, רק כשמשימים על האש נעשה ריח חזק המשיב את הנפש, וכמו"כ הוא מעשה הצדקה