קה,ב

(דיש אדם שממונו כו') שבעשי' דוקא הרי יש לה שרש עליון מכל מקור אור הנשמה שבמוח, ומוספת לה תוס' אור, דנעוץ תחב"ס, וריח הנשמה דוקא נהנית. (ואף שע"י האכילה יתחזק כלי המוח, הוא רק בחומר של צורה השכלית באו"כ שהו"ע הלחם דקרבנות).

תוכן. מעלת הקטרת, מעלת הריח על האכילה.

פרק כו. מבאר כי המצות הם כמו הקטרת ריח חזק שאין בו טעם, והוא דוקא משיב את הנפש, כן העלי' דמצות שעושים נח"ר ובהם ממשיכים העלם העצמות, דמצוה בא"ת ב"ש הוא שם הוי', שמוסיף אור בשם הוי', והמצות נקראים צדקה שתרומם גוי, למעלה מאור החכמה, וזהו מעשה ידינו כוננהו, וזהו סדר המערכה, דם התמיד בכל לבבך (כנ"ל ע"י ההכנה) נרות בכל נפשך ההארה גם בנפש השכלית, קטרת בכל מאדך במעשה הצדקה שכוללת כל המצות מעשיות.

תוכן. מצות כמו קטרת שאין בהם טעם ומשיבים הנפש.

פרק כז. יקשה בסדר הקרבת התמיד, בהפסק נרות וקטרת בין דם התמיד להקרבת אבריו, ומקדים ביאור שרש ענין שהמצות נק' צדקה, ומבאר כי הצדקה נמשלה לשריון העשוי מקשקשים שזהו עיקר החוזק להגין בעד החצים, דכל פרוטה מצטרפת לחשבון גדול, כן רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת וריבוי ההידורים שבכ"א מהם מגנא ומצלא בעידנא דעסיק בה, וכמו שבצדקה מחי' רוח שפלים בכל פרוטה ופרוטה, כן ע"י המצות מעורר ר"ר העליונים להחיותו ממקיף דאור החכמה.

תוכן. מצות נמשלו לשריון.

פרק כח. יקשה המשך הכתוב וילבש צדקה כו' וכובע ישועה בראשו, ומבאר הכתוב עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא, ומפרש תפארת של שיבה, שהוא מהכובע ישועה שבראשו הנה היא בדרך צדקה תמצא, וא"כ הכתובים (וילבש צדקה כשריון, ועטרת תפארת) סותרים, דבזה אמר שע"י הצדקה מגיעים לכובע ישועה, ובזה אמר שתפארת השיבה בא ע"י הצדקה, ולכאו' הוא רק שריון בלבד.

תוכן. ההבדל שבין השיבה והדרת פנים.

פרק כט. יבאר כי בהארת פנים יש ב' מדריגות, דהארת פנים הוא קיבוץ הדמים בהפנים וזה יבוא לב' סיבות, הא' מלמעלה