קט,א

תוכן. עבד אלקים לברר ולתקן, עבד הוי' שבכל ביתו נאמן הוא למעלה מהבן.

פרק מז. יבאר שיש ג' מדרי' זו למעלה מזו הלל בפסוד"ז וברכה בויברך דוד שהוא הכנה לברכת יוצר והודאה בשמו"ע, וביאורו שההלל הוא שע"י השבח מתגלה הנעלם בהעצמות, אבל כדי שההעלם הלזה יתברך במקורו תחלה זהו"ע הברכה, ואז יוכל להתברך גם למטה כמו שהוא במקורא דכולא, דהנה ב' פירושים בברוך א' ל' נפעל וכמו והמלך שלמה ברוך, וכן ברוך אתה ד' שיהי' הברכה בשם הוי' וכמו ברכו את ד', והב' ל' מפעיל שממשיך האור הנעלם גם למטה, שהוא שכאשר הוא מבורך בעצמו תחלה (ובמ"א מבואר טעם עילוי הברכה שהוא כמו המבריך את הגפן שהענפים הנברכים מקבלים בעצמם מהשרש, על ההלל שהוא רק תוס' אור כו').

תוכן. הברכה למעלה מההלל. ב' פירושים בברוך הא' נפעל והב' מפעיל.

פרק מח. יבאר דיהי שם הוי' מבורך מעתה ועד עולם שבא אחרי יהללו את שם הוי' שהוא מעבודת עבדי הוי', כי עתה הברכה בשם הוי' בו' אלפי שני שהם הימים דאצי', אבל ע"י העבודה דעתה יהי' שם הוי' מבורך מבחי' העצמות עד העולם שהוא נצחי, וכמ"ש מלכות' מל' עלם, ויהי' מל' והוי' דאצי' מבורך מעצמות א"ס ב"ה עד עולם בלמעלה מן הזמן.

תוכן. ע"י העבודה דעבדי הוי' יהי' שם הוי' דאצילות מבורך מהעצמות בלמעלה מהזמן דהי' הוה ויהי'.

פרק מט. יבאר כי הודאה למעלה מברכה והלל, דגם הברכה הוא בהנעלם בעצמו, אבל הודאה הוא בהעצמות ממש שלעילא מכל הילול וברכה, וכמו החכם המופלא שאינו מושג גם ההילול, איך להללו, ורק בהודאה שמודה לו, וזה בא אחרי ההלל והברכה שהן בברי' ויצי' ובתפלה פסוד"ז וברכת ק"ש וק"ש, ואח"כ ההודאה בברכת שמו"ע מרחוק שזהו הודי' שבנחמי' (נא' יהודה בחולם) שמודה תמיד, והוא האור שלפני הקו"ח בחי' האצילות ממש, וזהו הכריעה דגוף במודים שיהי' הגילוי לעתיד, שזה למעלה מכלי המוח והלב.