קט,ב

תוכן. ההודאה למעלה מברכה והלל.

פרק נ. יבאר כי בברכות דשמו"ע ב' מדריגות הא' ברוך המשכת הע"ס לגילוי והב' הכריעה בחיצוניות גופו, ואם היותו ביטול חיצוני מגיע בפנימיות יותר, להיותו במדרי' הודאה בהעצמות כנ"ל שגלוי זה יהי' לע"ל דוקא שהוא עצמו ית' יבוא לכלל ברכה בסוד ברכו את ה' מההעלם דקו"ח המבורך בעצמו מהעלם העצמות, אמנם הביטול שבכוונות הברכות הוא בעמידה דוקא וכמ"ש בעמדם תרפנה כנפיהם, והוא בעבודת הבירורים דעכשיו וכמו רחב"ד שהי' נחש כרוך על עקבו, ולהיותו בבחי' עה"ח דחה אותו והמיתו, והודאה בכריעה הוא הביטול עצמי, וזהו מאן כו' שדרתו נעשה נחש, והוא לאחר ז' שנה, שהם ז"מ.

תוכן. ב' ענינים בברכות שבשמו"ע, עמידה וכריעה, שהם ברכה והודאה, ההפרש שבין רע"ק ורחב"ד.

פרק נא. יקשה, דאם בחנוכה העיקר הוא ההדלקה מה שייך להלל, למה מחלק בין הלל והודאה וכופלם דלכאו' אחד הם, למה לא נזכר ברכה, ומבאר כי נר חנוכה יותר עליון מגופו של אור המאיר דחכ' שבתורה להיותו מז"מ דרבנן, כי אור המאיר, הנה גם ההעלם הוא אור, אבל עצם האור פי' מקור התהוות האור שהוא ההעלם ההיולי, הרי אינו אור, וכמו אש היסודי היוצא ע"י הכאה דוקא, וזהו ההלל דחנוכה במקור התהוות האור שעדיין לא בא לכלל העלם וגילוי, והברכה (נפעל הנ"ל) שהיא מקור האור, ונקראת חשך והעלם, אבל ישנו במציאות, משא"כ ההלל שהוא כדוגמת השכל שכלול בעצם כח המשכיל, ובא ע"י הכאה, ולמעלה הם בוצינא דקרדוניתא גבורות דע"י שמלובש בח"ס.

תוכן. הלל דחנוכה מדבר במקור התהוות האור שעדיין לא בא לכלל העלם וגילוי.

פרק נב. יבאר דהלל הוא בחי' גבורה דע"י שלמעלה מהברכה שהוא חסד דע"י, והמשכתו הוא ע"י בחי' כח דכתי' ועתה יגדל נא כח כו' (וכח הוא בחי' הלל הגדול שהוא בחי' הודאה שלמעלה מהלל דחנוכה) והלל זה הוא הקדמה להודאה, ולכן לא הזכירו ברכה, שזהו ההילול דפסוד"ז, והטעם שבחנוכה דוקא קבעו הלל והודאה מדרי' היותר נעלים, לפי שנש"י נק' נרות, אור ובאור ב' מדריגות נהורא