קיא,א

למדו רק משנה למה נק' תלמוד ירושלמי, ויבאר דהזוגות נקראו אשכולות שהכל בו, דהיינו כל מה שנתחדש ע"י הפלפול ידעו זה בבחי' או"י, ובזה יגדל תלמוד בבלי כי במחשכים הושיבני, לברר גם החשך דק"נ ארץ העמים, ע"י ריבוי הפלפול בקושיות ותירוצים, בבחי' או"ח, ובא להעלם העצמי דנת"ל שיש ב' בחי' העלם הא' ההעלם שקודם הגילוי, והב' העלם העצמי שהוא כמו האש שבא ע"י הכאה בצור דוקא.

תוכן. תלמוד ירושלמי או"י והוא ההעלם של הגילוי, תלמוד בבלי או"ח ההעלם היולי.

פרק נט. יבאר כי בימי חשמונאי נפלו כנ"י במדריגה נמוכה, וטמאו כל השמנים שרצו האויבים לכבות אורה של תורה, דשמן משחת קדש, מצאו פך אחד והדליקו נר חנוכה שהוא כדוגמת הפלפול שבא ע"י החושך וההעלם ביותר, שע"י בירור חשך הגשמי ממשיכים בחי' העלם העצמות, וזהו טעמה כי טוב סחרה בעבודת הבירורים בזמן הגלות והחשך, כי לא יכבה גם בזמן היותר נמוך נרה העצמי שהוא בחי' העלם העצמות [וי"ל נר"ה נר ה' ע"ד שנת"ל בענין צפונ"ה, שבה"א אחרונה בחי' מל' שבאה בהתלבשות למטה מאיר בחי' נר, שהוא נר יחיד כנ"ל שנק' יחיד, והוא מקור התהוות האור].

תוכן. ההעלם העצמי יכול להאיר גם חשך הגס. דרוש השני רני ושמחי בת ציון ובו כ"ג פרקים פרק א. יקשה הכפל דרני ושמחי, וההבדל שביניהם, ומה שייכותם לחנוכה דהי' להתחיל מפסוק ראיתי והנה מנורת זהב, ומציע דכתיב עבדו את הוי' בשמחה שהעבודה בשמחה, ובאו לפניו ברננה שההעלאה ברינה, ובזהר אי' דשמחה בצפרא ורננה ברמשא, ובכתוב הרנה בצפרא כמ"ש ברן יחד כוכבי בוקר, ומקדים דכתיב זכר כו' ירננו, מהו שייכות הרינה לצדקתך, ויבאר שהרינה הוא שיר הבא מהתגברות התשוקה של העלול להכלל בעילתו, שזהו עבודת המלאכים בהכריעות וביטולם להחיות המהווה אותם מאין ליש שהיא בתמידות,