קיב,ב

לדוד שהוא כאהבת הרב לתלמיד שיותר משהעגל רוצה כו' להניק, ומקור כל ההשתל' נק' צדיק החונן ונותן לנש"י דוקא וכמ"ש יאר ה' פניו אליך, והו"ע צ"ע התקשרות המשפיע בהמקבל, והב' צדק בנוק' שהוא שלום דמקבל דכתי' בי' שלום יעשה לי בהתקשרות העלול לעילתו בתשוקה גדולה והוא האה"ר שבנש"י ומס"נ בפו"מ ובתשובה, וזהו ועמך כו' צדיקים ב' בחי' צדיק, וכמו"כ הוא בבחי' מל' שהיא בבחי' מקבל הכללי דכל העולמות, וז"א הוא בחי' משפיע, שהם בחי' עילה ועלול.

תוכן. בשלום ב' מדריגות, הא' דמשפיע והב' דמקבל, ז"א ומל' עילה ועלול.

פרק ז. וזהו זכר כו' ירננו, דטובך הוא טוב העצמות בחי' יסוד דא"א וע"י שנק' טובך הגדול, ויבאר אף כי ז"א הוא סוף עולם הא"ס, מ"מ איהו וחיוהי חד כשלהבת הקשורה בגחלת, ועז"נ מה רב טובך כו' ליראיך נש"י המקיימים תומ"צ וזכר רב טובך שהוא רק זכרון בלבד, וכמו המזכיר את המלך אף שאינו מכירו, שעיקר הגילוי יהי' לעתיד, ומ"מ אפס קצהו נגלה גם עתה בעליית הנשמות בשבת וחדש, אבל המלאכים דשרשם רק מבחי' מל' איך יוכלו להכיר ולהשיג אף מקצת אור הצפון והוא רק כי צדקתך ירננו, וג"ז פועל בהם הרינה (כנ"ל) שהוא התגברות ההתפעלות והתשוקה, ורק זכר בלבד, כמו שמזכירים את המלך אף שאינו מכירו, וזהו יביעו בלחש ובהעלם גדול, והנה מה שזכר רב טובך יביעו, הנה עי"ז יש להם כח ועוז כי וצדקתך ירננו וזהו הריעו לה' כל הארץ, שהם העולמות ונבראים שע"י בחי' מל' שנק' ארץ ועבדו את ד' בשמחה ובאו לפניו ברננה, שבכדי שיהי' הרננה שהוא העלאה, הוא ע"י גילוי שם הוי' נותן הכח והעוז.

תוכן. רב טובך יסוד דעתיק ואריך, ז"א ומל'.

פרק ח. יבאר הכתובים באור וחשך, איזה מהם קדם, דמהא דכתיב וחשך על פני תהום ואח"כ נא' יהי אור, דהחשך קדום לאור, וכברייתו ש"ע ברישא חשוכא, וכתיב ויהי ערב ויהי בקר, ומהא דכתיב ולהבדיל בין האור ובין החשך, מובן דחשך קדום, ומבאר כי שני מיני הבדלות הם באור וחשך הא' ביום הא' ומ"מ האור וחשך משתמשין בערבוביא, והב' ההבדלה ביום הרביעי.