קיג,א

תוכן. בהבדלת אור וחשך ב' מדרי' הא' ההבדלה דיום ראשון והב' דיום הרביעי, אם חשך קדום לאור, או אור לחשך.

פרק ט. יבאר כי חשך הוא מל' ולא חשכת את בנך, וא"כ חשך הוא מניעה, והוא מניעת אור העצמות בצמצום הראשון שהוא חשך העליון שנתעלם בעצמותו, וכוונת ההעלם הוא סיבת הגילוי, והוא שרש כל הצמצומים שבין כל עולם ועולם, אשר בכח זה בא האור של הקו לאחר הצמצום ג"כ בצמצומים רבים, עד שבא בבחי' גבול וצמצום אמיתי.

תוכן. חשך הוא מניעה מל' ולא חשכת את בנך.

פרק י. יבאר דכמו שהוא בכללות ההשתל' כמו"כ הוא בכל נברא בפרט, החומר וצורה שבו, שהצורה הוא בבחי' ביטול והתכללות לעלות, והחומר הוא כח המסתיר על אור האלקי, דהתהוות החומר מבחי' הצמצום הגמור, דשרשו מצמצום הראשון, וזה מה שלחשך קרא לילה, ולכן עיקר התו"מ ביום.

תוכן. חומר כלי לילה, וצורה אור ויום.

פרק יא. יבאר מ"ש דרננה ברמשא, הלא הוא זמן החשך, ומהא דכתיב נפשי איויתיך בלילה, הרי בלילה דוקא, וכן בעסק התו' הוא בלילה וכמ"ש בלילה שירה עמי, והענין דלהיות הלילה הוא בחי' חשך להסתיר על מדת יום גילוי אור הוי' דאצי', הנה אז תתגבר התשוקה ביותר, וכמו המרוחק מהמלך בארץ צי' מתגעגע יותר לראותו מהעומד בהיכלו ומתענג באוצרותיו, וכמו"כ במדת המל' כשיורדת למטה מתגברת תשוקת העלי', וכן בכנ"י בגלותא דוקא, דכן הוא גם במלאכים ברננה דלילא לצאת מנרתק גופם.

תוכן. התשוקה ביותר תתרבה בהיותו מרחוק.

פרק יב. וזהו באו לפניו ברננה, דבכדי שיהי' העלי' וההתכללות לפניו ממש, הוא ברינה דוקא דרננא ברמשא, וזהו מדת לילה שע"י העבודה בלילה בא לאשתאבא בגופא דמלכא, ובאה ההמשכה בבחי' בשכמל"ו שעי"ז ואהבת ב' פעמים אור דאו"י ואו"ח להיות בכל לבבך אבל מדת יום שהוא המשכת האור מלמעלה בעצם, שאין העלאה דשיר