קיג,ב

ורינה מגיע לשם כלל, זהו עבדו את ה' בשמחה, דשמחה בצפרא (שזהו עבודת הנשמות בהוי' דאצי', בשמחה ש"מ).

תוכן. מדת לילה הוא ההעלאה וההמשכה דאו"י ואו"ח, מדת יום האור שלמעלה מגדר המשכה.

פרק יג. יבאר שהשמחה הוא האור והגילוי בבחי' חסד דאו"י, ושמחה טבעה להביא אור הנעלם לגילוי, דכמו שע"י הרינה בא סיבת העלי' וההתכללות מלמטלמ"ע בבחי' או"ח, כך ע"י השמחה הוא ההמשכה, והן ב' הפכים ולכן הם בשני זמנים ונק' מדת יום ומדת לילה, אמנם מ"ש עבדו את ה' בשמחה הכוונה הוא בעצמות אוא"ס שלמעלה מאור הבא ע"י חשך הצמצום, שהוא עדיין ההעלם של הגילוי, ועז"נ כי עמך מקור חיים, דאפילו מקור הראשון הוא טפל ובטל והכל שוין דלילה כיום האיר.

תוכן. ג' מדריגות חשך ואור הבא אחריו, ועצם האור שלמעלה מחשך ואור, רנה העלאה או"ח ושמחה המשכה או"י והן הפכים, ולכן הם בב' זמנים דבקר וערב.

פרק יד. יבאר ב' מדרי' באור וגילוי שלמעלה, הא' גילוי האור שבא אחר הצמצום שבזה הוא הרננא דמלאכים בשיר ונשמות ברננא דאורייתא בלילה, והוא בחי' צדקתך שמעורר בחי' רב טובך, והב' הוא גילוי אור דעצמות שלמעלה מבחי' השפעה, ואין שום אתעדל"ת מגיע לשם כלל, ומתגלה ע"י שמחה של מצוה, ולא בעבודת הלב והמוח, וזהו עבדו כו' בשמחה, ונק' עבודה בהכנת הכלי לקבל האור שהכלי הוא מה שהוא מצוה.

תוכן. ב' מדרי' בהגילוי מלמעלה הא' הוא גילוי, ומ"מ אתעדל"ת מעורר, והב' גילוי מלמעלה שאין שום אתעדל"ת מגיע לשם, שמחה של מצוה היא כלי לגילוי אור עצמי.

פרק טו. יבאר כי רמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא, וכמו שע"י האבר הרי ממשיכים כל קומת האדם, כמו"כ ע"י המצות ממשיכים העצמות שלמעלה מהג' קוין, ועז"נ אלה המצות כו' אשר יעשה אותם האדם, וחי בהם, באדם דלעילא, וזהו דכתיב אל יתהלל חכם בחכמתו קו הימין חח"ן וגבור בגבורתו קו השמאל בג"ה ועשיר בעשרו קו האמצעי