קיד,ב

תוכן. צלם בדכורא ז"א דאצי' ודמות בנוק' בחי' מל', שמ"מ משתוה לשרש שרשו בהעצמות דוקא.

פרק יח. יבאר כי ע"י התורה שלמטה הנה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך שלמעלה וכן המצות שהם רק סימן ואות לתו"מ שלמעלה וזהו בפקודיך אשיחה ואביטה אורחותיך שהם ארחות ד' ממש, שע"י התפילין למטה היא המשכת ד' מוחין ומקיפיהם בבליטה שע"ג הראש דז"א, וזהו נחמת הנביא שאף כי התו"מ הם רק סימן וזכרון בלבד, ומ"מ רני ושמחי ב"צ בתו"מ למטה כי עי"ז ושכנתי בתוכך ממש, וזהו"ע ברכת המצות עובר לעשייתן, שעיקר יחוד העליון הוא בכוונת המצות ברך אתה הוי' ההמשכה בשם הוי'.

תוכן. התו"מ הם סימן וזכרון לתו"מ שלמעלה.

פרק יט. יבאר כי ברכה הוא מל' המבריך את הגפן, שע"י הענף חוזר וצומח אילן העושה פירות, כמו"כ ע"י הברכה במצות חוזר ועולה אור באצי' להיות אדם העליון עושה המצוה דת"ת או צדקה, וזהו ברוך הכפיפה במצות למטה הנה הוא חוזר ומאיר בתוס' אור באצי', והוא ירידת והמשכת האור למטה, גילוי בחי' צ"ע לקשר ולחבר כל הענינים שלמטה וזהו ויקראו לפניו אברך מל' מבריך שע"י מתחבר השפע מעולם לעולם.

תוכן. ברכה מלשון המבריך שהוא יחוד כל הענינים שלמטה, אברך מל' מבריך שכל הענינים שלמטה מתקשרים על ידו.

פרק כ. יקשה למה קורא לכנ"י בשם בת ציון ולא ציון עצמה, ומבאר דאיש מזריע כו' דע"י העבודה דפסוד"ז הוא לידת הבן שהוא חסד ואהבה, וכ"ז הוא באתעדל"ת אתעדל"ע, אבל איש מזריע הגילוי אור שלמעלה יולדת בת, ביטול הרצון בקבעומ"ש, וזהו נחמת הנביא כי אף כי הנך רק בת ציון היינו שאין בך כח להעלות מ"ן, ומ"מ רני ושמחי בגילוי אור העצמי שלמעלה מאתעדל"ע הבא באתעדל"ת, והיא המדריגה הג' שלמעלה מאור וחשך, והכלי לזה הוא קבלת עומ"ש ויראה, והעבודה בתו"מ בשמחה של מצוה דוקא, וזהו כי הנני בא מצ"ע ושכנתי בתוכך בכל עצמותי, והוא ע"י המצות מעשיות.

תוכן. בת ציון, הוא האור שלמעלה, שבא ע"י העבודה דתו"מ.

פרק כא. יבאר דכתיב ולציון יאמר איש ואיש יולד בה, לא כמו שהוא עכשיו דבאתעדל"ת אתעדל"ע, וישנו אתעדל"ע שאין שום אתעדל"ת