קטו,א

מגיע לשם (והוא בחי' בת הנ"ל) אבל לע"ל הנה גם מדרי' זכר שהוא העבודה מצ"ע (כנ"ל) יהי' ממדרי' ובמדרי' ציון, וזהו רחבה מצותך שהם כלים לקבל המרחב עצמי, וזהו ולציון יאמר, שלא תקבל מז"א, אלא שניהם שוים, וכמש"נ והי' אור הלבנה כו' שבעת הימים, שהמל' תתעלה למעלה מפנימיות א"ק.

תוכן. לע"ל הנה המצות שהם בבחי' בת יהי' ג"כ במדריגת איש דכר.

פרק כב. וזהו כי הנני בא ושכנתי (בעצמותי ממש) בתוכך (במדריגת) נאום הוי', שדיבור העליון הוא בחי' מל', הנה לע"ל יהי' בה דוקא גילוי העצמות שזהו ג"כ ולציון יאמר, ולא בת ציון, איש דכר יולד בה ע"י העבודה דעכשיו בבחי' בת ציון שהוא הקבע"ו בתו"מ, שזהו במדרי' אשה מזרעת תחלה, אבל לע"ל הנה והוא (עצמותו ית') יכוננה (לבחי' מל') עליון, בכח עצמו, אתעדל"ע שמצ"ע, שהיא המדרי' הג' (ובאור הוא מדרי' הג' הנעלית ביותר) שלמעלה מאור הבא אחר החשך, וזהו למרבה המשרה כו' ולסעדה מעתה ועד עולם, שכדי שבחי' מל' תהי' מעתה ועד עולם בבחי' נצחיות דא"ס הוא ע"י כי יכוננה (בכח העצמות שהוא כח) עליון.

תוכן. כוסי רוי"ה בגימ' אר"ך שהמל' תקבל העצמות בלי אמצעי, שמחה ש"מ היא מדרי' הג' באור שלמעלה מחשך ואור.

פרק כג. ובכ"ז יבואר שייכות רני ושמחי לחנוכה דוקא, כי נר מצוה דחנוכה הוא שמזה נמשך להיות ותורה אור, הגילוי וההמשכה שבתורה, דמלחמת הנצחון דחנוכה היתה מלחמת רוחנית שרצו העכו"ם להשכיחם תורתך ולהעבירם על דת, וזהו שטמאו כל השמנים בהתגברות הקליפה, וע"י המס"נ שלהם מצאו פך א' של שמן שהוא אור העצמות ממש שלפניו כחשיכה כאורה, ולילה כיום יאיר, שגם החשך הגס מסתלק, שזהו מצות נ"ח להדליקה בפתח ביתו או חצירו להאיר החשך הגס דק"נ בכח שרשה שבעצמות שלמעלה מהמצות דאורייתא שמקבלים מהאור דתורה, שכ"ז בא דוקא ע"י העבודה דמס"נ בכלל ובעבודה דרינה בפרט, וכמו שמחה האלקית בק"ש שבאה אחר הרינה דפסוד"ז, וכמו שירת המלאכים ברינה, שבזה פותחי' להם דלתי היכל העליון, אבל הנשמות שהם בגוף ולא יוכל להיות בהתפעלות הנפש לצאת מחומר הגוף שהוא משכא דחויא המונע ומעכב אותו מלהתקשר, ונמצא עומד בחוץ,