קיז,א

דוקא להיות כי באלה חפצתי בחפץ ורצון קדום להג' קוין, וזהו והיו הדברים האלה אשר אנכי (מי שאנכי, עצומ"ה ית') מצוך היום, דהיום לעשותם בעוה"ז, כי לעוצם רוממות העצמות אינו בא בהשתלשלות עו"ע כ"א בבבחי' התלבשות במעהמ"צ, וכל הגבוה ביותר יורד למטה ביותר בכח שרשו הקדום (והוא נר כלי המחזיק את השמן ופתילה שמהן בא האור בכל גווניו).

תוכן. ע"י העמקת הדעת בהתבוננות דסוכ"ע נמשך האור, שהוא העצמות אם בביטול רצון עצמי, או בקיום התו"מ בפו"מ.

פרק ז. וזהו קרוב כו' באמת, דאמת הוי' בחי' העצמות הוא קרוב בהלבשה בתו"מ דוקא, שאינו כמו הצעקה שבתפלה דבכל קראינו אליו, ובאה בבחי' התלבשות בקירוב לכאו"א בשוה, ואינו כמו בתפלה שמתחלק לפ"ע שרש הנשמה דוקא ושורה בבחי' מקיף מרחוק לפ"ע, וזהו שהתורה היא בחי' צלמינו שהוא צלם העצמי בש' הוי' ז"א דאצי', והמצות דמות הוא בחי' מל' נוק' מראה בלבד, ומ"מ גם בהדמות נחקק בו הצורה עצמית שגם בזה קרוב כו' לפי שיקראוהו באמת אמיתתו.

תוכן. ההפרש שבין התורה שהוא לכולם בשוה, לתפלה שהוא לפי אופן שרש נשמתו.

פרק ח. יקשה במאמר יפה שעה אחת בתשו' ומע"ט בעוה"ז, למה מקדים תשו' למע"ט הרי ע"י המצות הוא התלבשות העצמות ממש, אמנם בכדי שיהי' נמשך אור העצמות במצות הוא ע"י הקדמת התשובה שנותנת כח בהתגברות חסד העליון, ולכן משיח אתא לאתבא צדיקיא בתו"מ בתיובתא דגדולים בע"ת דכד אתכפיא סט"א ע"י תשובתם מהאור הנמשך ע"י התורה שהוא להבדיל בין טוב לרע, ולא היפוך הרע לטוב, וזהו הללו את ד' כל גוים כי עי"ז גבר עלינו (כנ"י) חסדו העצמי שיהי' גילוי אמת עצמותו למטה ע"י עבודתינו, ולכן קדמה תשובה למע"ט.

תוכן. הקדמת התשובה לעשיית המצות שעי"ז נמשך במצות אור העצמי.

פרק ט. יקשה למה השמן שכולל בהעלם ב' גווני האור דנהורא אוכמא וחיורא יהי' נמשך אחרי הפתילה, שמזה מובן שהפתילה גבוה יותר, ויבאר שיש שרש להנה"ט שהוא הגוף למעלה הרבה מן