קיז,ב

הנשמה, דשרש שרשה מאורות דתהו שקדמו לבחי' התיקון דשם מ"ה, ולכן האדם ניזון מן החי וצומח, ומשו"ז ע"י כליון הגוף שהוא בדוגמת הפתילה מאיר אור העליון דשרשו, הקדום לשרש השמן המלובש בתו"מ וא"כ נהורא אוכמא פועל וגורם להיות נהורא חיורא, ועכ"ז ב' גווני האור הוא ע"י השמן דוקא שבלעדו הי' האור קופץ לגמרי או שהיתה הפתילה כלה לגמרי, וכמו"כ יובן למעלה דשמן הוא העלם האור דח"ע שמלובש בתו"מ שבא בבחי' התלבשות דוקא.

תוכן. דשרש נה"ט למעלה בתהו משרש הנשמה שהוא בתיקון, שמן הוא אור דח"ע.

פרק י. יבאר כי השמן שהוא בחי' חכמה, יש בו ב' גווני האור, שהם ב' בחי' ביטול הא' ביטול היש לאין, שהוא כליון הפתילה, והב' דרוח דהעלאת הנה"ט אייתי רוח שבא בהתלבשות למטה בכלי, שהו"ע השפלות והענוה שנק' ביטול עצמי הנ"ל וב' בחי' אלו יוצאים בגילוי בהפתילה בהכליון שלה, ובבהירת האור, וא"כ השמן גורם שהאור יהי' נאחז בהפתילה ושאיבת השמן ע"י הפתילה גורם וסיבה שיהי' בהירת האור, ובעבודה שהאור דשוב בתורה בא ע"י הקדמת הרצוא דתפלה, ובלא כליון הפתילה אין השמן נמשך.

תוכן. ב' גווני האור הם ב' מדרי' ביטול שבחכמה.

פרק יא. וזהו שאמר בזהר ושמן על ראשך אל יחסר, אלו עובדן טבין, וא"כ זהו עיקר השמן ולעיל נת' דשמן הוא האור דתורה אור, אך הענין דשרש השמן הוא בפנימיות ומקור דח"ע ובא בהתלבשות ממש בתו"מ שנק' שמן משחת קדש, דטבע החכ' להיות נמשך למטה מטה, ולכן בכל דבר נמצא בו החכ' שהוא התמצית ההיולי שנמצא בכל נברא ויצור, ולכן מכל דבר יכולי' להוציא שמן, וכמ"ש ושמן מחלמיש צור, וכמו"כ מגופו של אדם, וזהו מה רבו כו' כולם בחכמה עשית, שהחכמה בא בהשתל' והתלבשות באבי"ע, והוא מדרי' התורה שבכל עולם ועולם.

תוכן. החכמה הוא תמצית ההיולי שבכל דבר.

פרק יב. יבאר כי העובדין טבין הם שרש ומקור האור דתורה שזהו ושמן על ראשך אל יחסר בכדי שיאיר האור פנימי דאם לא בריתי יומם כו' ומובן מזה שהשמן נמשך גם בכל הדברים התחתונים והו"ע התשו', והבהקת אור בהנשמה שבאה ע"י התשו' היא למעלה מהמצוה,