קיח,ב

פרק טו. והמדריגה הג' הוא רחימו תתאה שלמטה מבחי' אהבה בתענוגים, שהוא בחי' או"י הנמשך מעצמו בלתי הכנה כמו השיר שבא מאליו בהתפעלות תנועת הנפש שזהו ונהר דבינה יוצא מעדן עצמו, והוא נהורא חיורא, אבל רחימו תתאה הוא התפעלות האהבה שנולדה מן ההשגה דחיצוניות בינה, וכשבאה להלב מתקצר אור השכל ונעשה התפעלות הלב ממש והוא נהורא אוכמא ששורף ומכלה והיא האהבה ברשפי אש, ובינה ליבא שעושה ההתפעלות גם בלב הגשמי, והמדרי' הד' הוא דחילו תתאה, יראה תתאה, והוא ה"א אחרונה שבשם הוי' שבנשמה, שהו"ע קבעומ"ש ביראה ופחד והוא מקבל מרושם האהבה שבלב להיות הקבלת עומ"ש ברצון וחפץ פנימי, ומדרי' זו היא סוף לכל המדרי' מלמעלמ"ט וראשיתן מלמטלמ"ע, והן ד' דברים ב' גווני האור ופתילה ושמן שבנר, שראשיתן יר"ע מלמעלמ"ט, אבל מלמטלמ"ע הראשית הוא יר"ת, והם ד' מדרי' שבתפלה פסוד"ז ברכות ק"ש וק"ש ושמו"ע שהוא ביטול עצמי.

תוכן. רחימו תתאה האהבה שנולדה מחיצוניות ההשגה, ויראה תתאה קבעומ"ש, (והיוצא מכל המבואר) יראה עילאה יו"ד דשם הוי' ראי' אהבה בתענוגים, רחימו עילאה למטה מאהבת"ע התפעלות האה"ר שמיעה בבינה, למטה ממנה רחימו תתאה אהבה שע"פ חיצוניות ההשגה, ולמטה ממנה יר"ת סוף כל המדרי' מלמעלמ"ט וראשיתן מלמטלמ"ע והם ד' מדרי' שבתפלה פסוד"ז ברכות ק"ש וק"ש שמו"ע.

פרק טז. וזהו כי אתה נרי הוי' וד' יגיה חשכי, אתה מהו"ע שלמעלה משם הוי' בד' אותיות יו"ד ה"א כו' דזה שייך בהאור הכולל בחי' סובב וממלא שאז הוא יו"ד חכ' וצמצום ה"א התפשטות וא"ו המשכה, אבל אתה ממש כמו שהוא קודה"צ הוא נרי בהוי' בהד' אותיו', דיו"ד ח"ע שנק' שמן משחת קדש להאיר בב' גווני אור דסובב וממלא, ופתילה דו"ה, וזהו כי אתה תאיר נרי בד' אותיות הוי' בלי שום העלאת מ"ן, ובזה יבאר ענין נרות המנורה שהן עליית ז' נרות דמנורת ישראל ע' נפש דיעקב שבאה בהקדמת הקרבנות וקטרת, משא"כ הנס דחנוכה שמצאו פך א' חתום להיות שמלחמתם היתה רוחנית שטמאו כל השמנים שמן דחכ' בהגברת הפילסופיא שהיא חכ' חיצוניות וחפצו להסתיר ולכסות על