קיט,א

הנקודה דחכ', (היינו ההמשכה מחכ' לבינה, אבל חכ' עצמה ימותו ולא בחכמה).

תוכן. הוי' יו"ד שמן דתורה הו' ב' גווני האור סובב וממלא, פתילה ו"ה.

פרק יז. יבאר כי כה"ג הוא בחי' רב חסד שלמע' מבחי' חכ' והוא המשכת יגמה"ר שנמשך ע"י הכה"ג, והוא בחי' חסד שבעצמות שאין שום אתעדל"ת מגיע לשם כלל וזהו זכר כו' מעולם המה, ורחמיך העצמיים כי מעולם הא"ס המה וכלולה בחי' חסד זה בשמן הטוב דחכ' והי' חתום בחותמו של כה"ג שלא יוכלו החיצונים לקבל משם, וזהו עיקר הנס הי' בהז' נרות שהוא אור שבעת הימים דז' מדות דבינה שבאצילות שמהם שרש כלליות נש"י, ובימי חשמונאי טמאו כל השמנים כנ"ל ולא הי' מספיק האתעדל"ת להאיר שרש נשמתם בחו"ב כ"א בבחי' אתעדל"ע שמצד עצמו והוא אור שבעת הימים, שהוא אור הגנוז לצדיקים, והוא בחי' העלם עצמות התענוג טרם שבא לידי גילוי, וזהו נס דחנוכה שהאיר בחי' רב חסד העליון ביום הא' ובא בהתפשטות בהז' ימים בפרט הנמשך מהכלל, וזהו כי אתה בעצמותך נרי להאיר בהוי' שבנשמה, ובימי חשמונאי הנה ע"י המס"נ הוא שהתגלה האור עצמי הנעלם, ולכן אז דוקא ולך עשית שם גדול שהוא כתר שם טוב העולה על כולנה.

תוכן. כה"ג רב חסד שלמעלה מבחי' חכ'.

פרק יח. וזהו והוי' יגיה חשכי, בתוס' וא"ו שכפל להזכיר שם הוי' להאיר את החשך, וכל וא"ו הוא מחבר ב' ענינים, ויבאר כי ביגמה"ר נזכר ב"פ הוי' ופסיק טעמא בגווייהו, והנה לפעמים כתי' רחום וחנון הוי' ולפעמים נא' הוי' רחום וחנון, וכאן אמר והוי' בתוס' וא"ו לחבר ב' ההויות דוקא והענין בזה דהוי' הוא ד' אותיות יו"ד צמצום כו' ועצמות א"ס לאו מכאמ"כ, ובכדי שיהי' חנון ורחום הוא ע"י הד"א דהוי' ולכן אמר הוי' חנון ורחום, אמנם שיהי' גילוי זה הוא ע"י כי חפץ חסד בעצמותו תחלה, דזהו חנון ורחום הוא בעצמותו בבחי' חפץ חסד להיות שם הוי' שמשם הוי' זה יהי' הוי' הבא בחנון ורחום דרצון ותענוג (כתר ממוצע וכל ממוצע כלול מב' המדרי' והוא ב' הוי' שביגמה"ר בחי' עתיק ואריך, (ג"ר דעתיק בחי' אחרונה שבמאציל גילוי מל' דא"ס, וז"ת שמלובש בג"ר דא"א) ופסיק טעמא בגווייהו לפי שאין ערוך בין כתר דאצי' למל' דא"ס, שאין שום אתעדל"ת