קיט,ב

מגיע לשם, והמלך המרומם ואף שהוא המדרי' האחרונה שבא"ס אבל הוא בחי' מל' דא"ס כמו שהוא לפני הצמצום, שזהו מלך יחיד חי העולמים דבכדי שיהי' חי העולמים הוא ע"י בחי' מלך, ולפעמים נא' יחיד חי העולמים מלך, דבכדי שיהי' חי העולמים ע"י בחי' מל' הוא ע"י יחיד בחי' אתעדל"ע מצ"ע), וזהו ויקרא הוי' הוי', שקרא מהוי' הא' שבהעלם העצמות שיבוא לכלל גילוי שם הוי' הב' להיות מקור לנאצלים, וזהו והוי' בוא"ו המחבר ב' ההוי', דהוי' הראשון דכי אתה תאיר נרי הוי' הוא במדרי' הוי' הב' שביגמה"ר, הנה והוי' שבעצמות יגיה חשכי שיומשך ויאיר אור ההוי' גם למטה.

תוכן. רחום וחנון בחסד עצמי להיות הוי', הוי' ע"י הצמצום בד' אותיות יכול להיות חנון ורחום.

פרק יט. יבאר דאור הנאחז בהפתילה שהוא נהורא אוכמא שנעשה מדבר השורף שהוא לפ"ע הדבר שמכלה הנה שרשו למעלה יותר מנהורא חיורא שבא על ידו דוקא, וכנ"ל דנהו"א הוא הפתילה דנה"ט דשרשו קדום מנהו"ח דנשמה, הנה הוא מגיע למעלה יותר, וכמו באש כבוי כשמעמידין תחת נר הדולק ממשיך האור אליו, דשרש האש שחור הוא מהעלם העצמות שקודם לאור הבא אחר החשך, שאור זה כמו הנר שמאיר במקומו, אבל החשך נשאר, ובגילוי אור העצמי שקודם לחשך, החשך עצמו יאיר, בבחי' ולילה כיום יאיר, וזהו והוי' יגיה חשכי שהוא בוא"ו המחבר ב' ההויות שהחשך הגס יאיר, והמלחמה דחנוכה שרצו להשכיחם תורתך, וטמאו כל השמנים (תורה הנגלית) ומצאו פך אחד פנימיות האור, והוא אור שבעת הימים, דבימי חשמונאי נפלו כנ"י ממדריגתם ר"ל, וגברו העכו"ם עליהם בתערובת הטו"ר, וכמו בעיקבות משיחא שישנו תערובות טו"ר יותר מכמו שהוא בזמן הבית שהיו צ"ג ורשעים גמורים לפי שהי' בבחי' הבדלה, ובדורות האחרונים הוא תערובות טו"ר ואין צ"ג וגם אין ר"ג, וכמו"כ הוא בעבודה דבזה"ב הנה רק כשהתבונן באלקות התפעל באהוי"ר, ובעקבות משיחא גם כשיתבונן ומשיג אינו זז ממקומו מפני תוקף החשך והיש וע"ז אמר דוד וה' יגיה חשכי, שע"י הקריאה וההמשכה מההוי' שבעצמות להיות כי אתה נרי הוי' אז גם חשך הגס כמו שהוא למטה יתברר, ולכן אמר ב' הויו"ת ואמר והוי' בתוס' וא"ו המחבר.

תוכן. נהורא אוכמא מביא נהו"ח, בזה"ב הבדלת טו"ר ולכן היו צ"ג ולהיפך, בעיקבות משיחא תערובות טו"ר ואין צדיקי' גמורים ולא רשעים גמורים.