קכ,ב

מ"ה שבנשמה, ושמן זה מביא האור והגילוי בהז' נרות, ויקדים לבאר מה שהמנורה היתה של זהב דוקא המורה על הגבורות שהוא הרשפי אש והחום שבו שורה ומתגלה כל אור וחיות, והוא תשוקת הנפש בכללותה לאלקות וכמ"ש אותי יום יום כו' יחפצון שהוא הרצון לרצון עכ"פ שרוצה באלקות, ובא ע"י התעוררות קצת בתחלה, דלא מיבעי באהבה ברשפי אש שזהו יסודה, הנה גם באהבה הנמשכת כמים היסוד הוא גבורת התשוקה דוקא, דבלא זה הוא קרירות ומיתה רוחנית, וכל תשוקה וחפץ בא ע"י הקדמת ההתעוררות.

תוכן. יסוד האהבה בכלל וגם באהבה כמים, הוא החום הבא מההתעוררות בתחלה, וזהו שהמנורה כולה זהב דוקא.

פרק ד. יבאר כי ז' הנרות הם הז"מ והיתה מקשה אחת מהמנורה שבכולם מאיר אור העצמי, וכולה זהב טהור, התעוררות המביאה לידי חשק וקרבת אלקים, ואז יכולים הז"מ להאיר, ולכן גם הקנה דחסד שהוא במדרי' הכסף, הנה בהמנורה היתה של זהב לטעם שהוא גבורת התשוקה יסוד האהבה, במעלת הזהב, על הכוסף דכסף, ולהיות ישראל ערבים זב"ז משו"ז המנורה מקשה אחת היתה.

תוכן. ע"י שהמנורה זהב תשוקה, מאירים הז' נרות.

פרק ה. יבאר שהמנורה שבבהמ"ק הי' כה"ג מדליק נרותי' בקר וערב, והוא אה"ר שמעורר לנש"י, אבל בזמן הגלות אין האור דאה"ר נמשך למטה מטה, ונש"י נק' סוכת דוד הנופלת ח"ו תמיד, דבזמן העבודה כתי' משכני אחריך, שנרגש בכל אחד אור העליון, וכמו האה"ר מהאב לבנו שפועל התעוררות, וזהו עיקר ענין הדלקת הנרות שבנשמה, ומנורת זכרי' הוא בזה"ג דמובטח' שלא יכבה נרה אף בלילות הגלות ראה גולה על ראשה אתערותא דלעילא מצ"ע.

תוכן. מנורת המקדש הדלקתה ע"י הכהן בעבודה, ומנורת זכרי' שבגלות הוא אתעדל"ע.

פרק ו. יקדים מ"ש המגביהי לשבת המשפילי לראות, וידייק כי שייך מעלה דהמגביהי, ומטה דהמשפילי, וא"א לומר מעומ"ט גשמיים שהוא ית' למעלה מגדר מקום, ולא שישיבתו בשמים ורואה בארץ, דהלא את השמים ואת הארץ אני מלא, וכן א"א לומר מעומ"ט