קכא,א

ברוחניות דהשתל' אבי"ע, שהרי זה ג"כ בכלל שמים וארץ, וכן א"א לומר מעומ"ט בהקו, אלא שהוא ברוחניות העצמות קודם עלות הרצון, ומה שהוא בעילוי אחר עילוי הוא בחי' מעלה, עד שכל הצמצום דקו אינו תופס מקום כלל עד שנופל בזה שכחה, וכשוכח על דבר מהעדר תפיסת מקום, שזהו י"פ דזכרונות.

תוכן. שמים וארץ מעלה ומטה, אצי' ובי"ע מעומ"ט, צמצום וקו מעומ"ט, מעלה ומטה רוחניים המעלה הוא העילוי בעצמותו, והמשכה הוא מטה.

פרק ז. וזהו המגביהי כו' והמשפילי כו' שהם ב' המדרי' דמעומ"ט שבעצמותו הנה הכל בא מכח העצמות אלא שזה עלי' וזה ירידה, ויהי' שיעור הכתוב המגביהי כו' דבעת שמגביהי לשבת הנה אז גופא משפילי לראות, להיות שני הכחות דעלי' וירידה שהם מעומ"ט שניהם באים כאחד מהעצמות ממש, ואין זה שפלות וירידה והגבה ועילוי כי כללות שניהם אינו תופס מקום בעצמו כלל, וזהו במקום גדולתו בעילוי שם אתה מוצא ענותנותו בירידה, דשניהם שוים.

תוכן. ב' המדרי' דמעומ"ט שבעצמות באים מהעצמות, בהשוואה גמורה.

פרק ח. עוד פי' המשפילי שענין הראי' וההתגלות בע"ס דאבי"ע זהו השפלה לגבי', והוא שכאשר מגביהי לשבת אז משפילי לראות ולהתגלות בשו"א שהם הע"ס, ויקדים כי הע"ס בכלל הם שמים וארץ, שמים, ש' מים, דמים הוא חכ' וש' הם ג' מדרי' שבחכ', אור הוא מקור החכ' שהיא מאין תמצא, מים המשכת החכ' ממקורה, והוא בבחי' עיון שכלי בלתי שום נטי' עדיין, ורקיע דאגלידו מיא, הוא שאור החכ' באה בהשגה, וזהו בראשית בחכמה ברא שמים המשכת החכ', והארץ הוא בחי' מל' דכתי' והוכן בחסד כסא, חסד ה' מלאה הארץ, וירידת והמשכת החכ' הוא שמגביהי לשבת במקום גדולתו כו' אבל עצמו לאו מכאמ"כ, ועושה בראשי', שנק' עשי'.

תוכן. שמים ג' מדרי' אמ"ר שבחכ'.

פרק ט. יבאר כי גם באבי"ע אין ערוך חסד דבריאה לגבי חסד דאצי', וכמו אברהם אע"ה שהי' מרכבה למדת החסד אמר ואנכי עפר ואפר, שאמר זה על שרשו ומקורו דמדתו מדת החסד, ונק' רחימו