קכב,א

פרק יב. יבאר הכתוב רם כו' כבודו, דהע"ש של מעלה מקבלים מבחי' אחורים דשם אלקים, והנה לפרקים הע"ש בטלים ואומרים שירה, ולפעמים הם בבחי' פירוד ומציאות והוא מתערובות טו"ר שבק"נ, וכתיב יפקוד ה' על צבא המרום במרום להשפיל ולהגביה, דכ"ז הוא כאשר בא בהתלבשות בהשגחה פרטית, אבל כאשר הוא ית' בבחי' התנשאות, אז אין כל ההשתל' תופס מקום כלל, וכמו השממית בהיכלי מלך, זהו דשחק רע"ק מכרך גדול כו' שזהו חיצוניות דחיצוניות מענג הפסלת דענג אלקי, והן הן גבורותיו דגוים מרקדים והוא שותק, ויושב בשמים ישחק.

תוכן. ע"ש של מעלה מקבלים מאחורים דשם אלקים.

פרק יג. ועכ"ז משפילי לראות ולהשגיח גם בנבראים היותר קלים ופחותים, וחס על הבהמה וכמ"ש איך לא אחוס כו' ובהמה רבה, וממציא פרנסתם ומזונם לכאו"א כטבעו דורחמיו על כל מעשיו כתיב, ויבאר זה בב' אופנים כמו השממית שהיא בהיכל מלך כאשר המלך טרוד בעומק רוממותו לא יתן לב כלל לזה או להנהגת קטני משרתיו ועבדיו, ובכללי' כמו עד"מ האדם בעת השינה לא ירגיש בזבוב שכחות נפשו במוחין ומדות מסתלקים בנפשו פנימה, ונשאר רק התנועה והרגש' חיצוניות, אמנם כשהמלך מתלבש א"ע בכל פרטי עניני ביתו, הנה אז אדרבא יתפוס מקום אצלו גם השממית וירגז ויתכעס גם על דבר היותר קטן שאינו לפי כבוד מלכים, ובכללית כמו האדם בעת שהוא ער וכחותיו מאירים כ"א במקומו לא יסבול גם היתוש וירגיש בכל דבר היותר קטן, שהעולה מזה שבעת הרוממות לא ירגיש גם בדבר גדול, ובעת שפלותו וירידתו מרגיש גם בהפחות ביותר.

תוכן. רוממות גורם סילוק וירידה גורמת הרגשה בכל פרט ביחוד.

פרק יד. והנמשל מזה, שיש ב' מדרי' הא' כאשר הוא ית' מרומם ומנושא בעילוי העצמות אין כל ההשתל' תופס מקום וכתי' אין כמוך באלקים הוי', וכמו השותק וסובל שמורה על גבורת הלב, וכן כמה ארך אפים לפניו ית' להיותו בבחי' א"ס גם גבורתו וארך אפו ג"כ בבבחי' א"ס, וגוים מרקדים, והוא שותק, וזהו המגביהי לשבת, שאין תופס מקום, אמנם המשפילי לראות הוא כמו אדם המקיץ מן השינה, וכן הגלות נק' שינה, ועורה למה תישן ד', ויקץ כישן ד', שאדם המקיץ מדקדק במי שעושה נגד רצונו, ואפילו זבוב ויתוש והוא ית' ינקום נקמת עבדיו.